| ת"א (חיפה) 37941-02-20 דוד אילביגלי נ' גליה דולב | |
. תביעה כספית, בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות, על סך 407,000 ₪. . בית המשפט פסק כלהלן: הנתבעת העלתה בחשבון הפייסבוק שלה פרסום הכולל צילום של התובע, ובצידו מלל פוגעני, המטיל דופי בתובע, אשר כולל האשמות אודות יחס פוגעני שלו כלפיה – האשמות אשר לא הובאה כל ראיה התומכת בהן. כל זאת, בתוך שימוש בשפה בוטה, בכינויי גנאי ובנאצות. הפרסום פגע בפרטיותו של התובע, בשמו הטוב, השפיל וביזה אותו בפני הבריות. לנתבעת לא עומדת כל הגנה שבדין לפרסום זה, והוא מקים עילת תביעה, הן לפי חוק איסור לשון הרע והן לפי חוק הגנת הפרטיות. הפרסום נעשה על ידי הנתבעת בזדון, ובמטרה אחת – לפגוע בתובע, לבייש אותו ברבים, לבזות אותו ולהשפילו. בכך יש משום חומרה מיוחדת, המצדיקה גם פיצוי מוגבר, מכוח הוראת סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. יש בפרסום כדי להשפיל את התובע ולבזותו (ואלו מתעצמים בשים לב לתוספת התמונה). בנוסף, יש בפרסום התמונה והמלל כדי לפגוע בפרטיותו של התובע. עם זאת, התובע אינו יכול להיפרע פעמיים בגין אותו פרסום. הטעם לכך נעוץ בעובדה שהאינטרסים המוגנים העומדים בבסיס שתי העילות – קרובים מאוד במהותם. לפי הפסיקה, ככלל, בעת פסיקת פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בגין פרסום המקים עילה לפי שני החיקוקים – ייפסק פיצוי פעם אחת בלבד, באופן המביא בחשבון הן את הפגיעה בפרטיות והן את הפגיעה בשם הטוב. בשים לב לאופי הפרסום והיקפו, כמו גם להתנהגות הנתבעת (היעדר נטילת אחריות וחרטה, מחיקת הפרסום רק לאחר שהוגשה התביעה, אופן ניהול ההגנה – לרבות הכחשת עצם הפרסום והצילום) – יש לפסוק לתובע פיצוי ראוי, ללא הוכחת נזק, בסכום כולל של 20,000 ₪. פורסם בנבו |
תפריט