| ע"פ 4463-22 חברת אקסמיט יחסי ציבור ותקשורת נ' מדינת ישראל | |
| על בקשה למתן היתר לפרסום חומר חקירה להבהיר לאיזה חלק מתוך חומר החקירה היא מתייחסת. מקום שבו מבקש הפרסום לא מודע לתוכן חומר החקירה, וכאשר מדובר בחומר חקירה בהיקף רב, דרך המלך היא הגשת בקשה לעיון בחומרי חקירה וככל שהבקשה תידחה ניתן להגיש עתירה לבג"ץ, ובהמשך לכך ניתן להגיש בקשה לפי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים); בימ"ש עמד על השיקולים שיש לבחון ככל שתוגש בקשה לפרסום חומר החקירה, ופסק כי בנסיבות הייחודיות של מקרה זה, למערערת יועבר חומר החקירה לעיון בלבד, וככל שתבקש לעשות בו שימוש, יהיה עליה לפנות לבימ"ש בבקשה לפרסום חלקים מסוימים ממנו לפי סעיף 13 הנ"ל. . המערערת מבקשת להפיק סרט תיעודי העוסק במקרים של רצח נשים בישראל בעשור האחרון, ולצורך כך הגישה בקשה לעיון בחומרים מתוך חקירת המשטרה בפרשה מסוימת שבה אשה נרצחה על-ידי אדם שעמו היה לה קשר אישי, וכן לפרסום חלקים מהם בסרט. המדינה התנגדה לבקשה, בעיקר נוכח עמדת משפחת הנרצחת והנאשם בטענה לפגיעה בפרטיות. הדיון נעשה על רקע סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, המעגן כלל ברירת מחדל שלפיו אין לפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה ללא קבלת רשות מבית המשפט. . בית המשפט העליון (מפי השופטת ברק-ארז ובהסכמת השופטים אלרון וכשר) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי: בימ"ש עמד על הייחודיות של מקרה זה לעומת המקרים הרגילים, שכן המערערת כרכה בבקשתה, שהוגשה לפי סעיף 13 לחוק חקירות חשודים, הן את העיון בחומר החקירה והן את פרסומו. לכאורה היה בכך כדי להצדיק את דחיית הערעור ואת הפניית המערערת להגשת בקשה לקבלת חומרי חקירה. אולם, בשלב זה המשיב ומשפחת המנוחה אינם מתנגדים למסירת חומר החקירה לצורך עיון בו (להבדיל מאשר לצורך פרסומו), כך שאין עוד טעם בעמידה דווקנית על המסלול הדיוני הרגיל, ומן הראוי להורות על מסירת חומר החקירה הנוגע לחקירות המשיב במשטרה למערערת, בכפוף להוראה שבשלב זה לא תוכל לפרסמו. אלא שמאחר שהמערערת אינה מבקשת רק לקבל את החומר לידיה, אלא גם לפרסם מתוכו, ובהיעדר הצבעה על תיעוד קולי או חזותי מסוים שבכוונת המערערת לפרסמו, קשה לדעת אם מדובר בחומר חקירה שפרסומו עלול לבזות או להשפיל את המשיב, או לפגוע בפרטיות המנוחה. על המערערת ללמוד את החומר שיועבר לידיה, ולהגיש בקשה מתאימה תוך התייחסות לחלקים ספציפיים של חומר החקירה. בימ"ש עמד על הנחיות כלליות בנוגע לאופן שבו צריך יהיה לבחון את השיקולים הרלוונטיים, ככל שתוגש בקשה לפרסום חומר החקירה. נקודת המוצא מצויה בסעיף 13 לחוק חקירת חשודים ממנו עולות שתי הנחות: האחת – בהיעדר מגבלות אחרות שבדין, סעיף 13 אינו אוסר על פרסום תוכן החקירה כשלעצמו (למשל תמליל החקירה), אלא רק על פרסומו על דרך "תיעוד חזותי או קולי"; השנייה – ברירת המחדל היא איסור פרסום של תיעוד חזותי או קולי של החקירה, כך שהתרת הפרסום על-ידי בימ"ש היא בבחינת החריג לכלל. הנחה זו שונה מהכלל הרגיל ביחס לפומביות הדיון, שהגבלתה היא החריג. בימ"ש עמד על השיקולים המצדיקים להחיל את החריג לכלל ולהתיר את הפרסום: מצד אחד מונחים שיקולים שעשויים לתמוך בדחיית בקשת הפרסום – הפגיעה בכבוד ובפרטיות הנחקר ושל צדדים אחרים שעניינם עולה בחקירה; הפגיעה במוסד החקירה הפלילית ובנכונות עדים פוטנציאליים למסור עדות; שאלות הקשורות למידת ראשוניותו של הפרסום המבוקש; שיקולי תקינות וטוהר ההליך השיפוטי, כתלות בשלב הדיוני שבו מצוי המשפט. מצד שני, ניצב העניין הציבורי בפרסום. בנוסף, לא פעם מבוקש פרסומו של חומר חקירה על מנת לבקר את פעולתן של רשויות החקירה. במסגרת עריכת האיזון בין השיקולים, יש מקום לבחון אם ניתן לפרסם את המידע בדרך חלופית שתפגע פחות בפרטיות של הנחקר. במקרה זה פרסום חומר החקירה יש בו לתרום לדיון בנושא ציבורי חשוב – העלאת המודעות לתופעה החמורה של רצח נשים בישראל. בנוסף, בנסיבות שבהן פרטי הפרטים של הפרשה כבר נחשפו, קשה לומר כי דווקא פרסום התיעוד החזותי והקולי מתוך חקירות המשיב הוא שיביא לפגיעה בפרטיות המנוחה ובפרטיות בני משפחתה, מעבר לזו שכבר נגרמה; ככל שמדובר במשיב עצמו, הרי שהוא הנאשם, ולא עד או מעורב עקיף בלבד ודינו כבר נחרץ. בנסיבות אלה, קטן החשש מ"אפקט מצנן" ביחס לעדים פוטנציאליים בהליכים פליליים; פרסום חומרי החקירה בשלב זה, כחמש שנים לאחר שפסק הדין הפך חלוט, לא צפוי עוד לפגוע בטוהר ההליך ובתקינותו. לסיכום, מן הראוי שבקשה למתן היתר לפרסום חומר חקירה תהא ממוקדת ככל הניתן, כך שתבהיר לאיזה חלק מתוך חומר החקירה היא מתייחסת. מקום שבו מבקש הפרסום לא מודע כלל לתוכנו של חומר החקירה, וכאשר מדובר בחומר חקירה בהיקף רב, דרך המלך היא הגשת בקשה לעיון בחומרי חקירה והכרעה בה על-ידי גורמי הפרקליטות. ככל שבקשה מסוג זה נדחית, פתוחה בפני מבקש העיון הדרך להשיג על כך על-ידי הגשת עתירה לבג"ץ. בהמשך לכך, ניתן להגיש בקשה לפי סעיף 13 לחוק חקירת חשודים. בהעדר הצבעה על תיעוד קולי או חזותי מסוים שבכוונת המערערת לפרסמו, קשה לדעת אם מדובר בחומר חקירה שפרסומו עלול לבזות או להשפיל את המשיב, או אף לפגוע בפרטיות המנוחה על דרך חשיפת מידע שלא פורסם עד כה. כדי לקבל החלטה מושכלת המתייחסת לפגיעה בפרטיות המנוחה ובני משפחתה, יש ליתן היתר לעיון בחומר החקירה, שתתחייב שלא לעשות בו כל שימוש, ולאחריו הגשת בקשה לפרסום חלקים מסוימים ממנו לפי סעיף 13 לחוק חקירת חשודים. |
תפריט