| (מרכז) 31-22 טוראי ע.ע נ' הצבאי הראשי | |
. בית הדין הצבאי נדרש לבקשת ההגנה לאיסור פרסום פרטיו המזהים של המבקש שהורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של ביזה, לפי סעיף 74 לחוק השיפוט הצבאי וכן בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי. . בית הדין הצבאי קבע כלהלן: בבואו להכריע בשאלת פרסום פרטיו המזהים של נאשם לצורך שמירה על ביטחונו, נדרש בית הדין לעריכת איזון עדין בין האינטרס הציבורי הכללי בדבר פומביות הדיון; לבין "…אינטרס אנושי, לעיתים קיומי, ראשון במעלה – 'בטחונו של בעל דין'". כאשר מדובר באיסור פרסום לטובת ביטחונו של בעל דין, אין המחוקק דורש כי תוכח "פגיעה חמורה", וזאת בשונה מהמבחן שנקבע לאיסור פרסום לשם הגנה על פרטיותו, ומכאן שאינטרס ההגנה על ביטחונם של בעלי דין עולה על הצורך להגן על פרטיותם. נוכח טיב הפגיעה שמפניה יש להגן, נפסק ברוח זו כי יש לנקוט זהירות מקום שבו נדרש להעריך את הצורך ב'הגנה על ביטחונו של בעל דין. המבחן שנקבע בבחינת בקשה לאיסור פרסום לטובת ביטחונו של בעל דין הוא המבחן ההסתברותי של "אפשרות סבירה" לפגיעה בביטחונו של המבקש. לאור מסה קריטית של מידע שהצטבר הן במהלך עדותו של קצין האג"ם, לאחר שעומת עם נתונים קונקרטיים הנוגעים למבקש ולנפגע העבירה, והן מבדיקות נוספות שנערכו ונתונים שהועברו על אודות נפגע העבירה לאחר עדותו של קצין האג"ם, נמצא, כי באיזון בין האינטרסים השונים – עקרון פומביות הדיון מזה ואינטרס השמירה על בטחון המבקש מזה, ענייננו הקונקרטי והייחודי של המבקש מצדיק לסטות מהכלל בדבר פומביות הדיון ולהמשיך לאסור את פרסום פרטיו המזהים של המבקש. פורסם בנבו |
תפריט