| תלה"מ (קריות) 69248-06-21 פלונית נ' פלוני |
| תביעה נזיקית לחיוב הנתבע בסך של 500,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים בגין ניכור הורי וסך של 100,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיותה של התובעת בטענה שהנתבע שכר שירותי חוקר פרטי שעקב אחריה ולפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין לשון הרע ללא הוכחת נזק. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים: פיצוי בגין ניכור הורי: התובעת עותרת לחיוב הנתבע בפיצוי בגין מעשיו ומחדליו שגרמו לניכור הורי קשה וסרבנות קשר מצד הבנות. בהקשר זה מתייחסת התובעת לאירועים ומעשים מצד הנתבע: חשיפת הקטינות להליכים המשפטיים, שימוש בהן ככלי בידיו, הסתת הקטינות כנגדה, מניעת זכויות הוריות של האם, העתקת מקום מגורי הקטינות והפרת החלטות שיפוטיות.התובעת טוענת שבמעשיו ומחדליו, הפר הנתבע הוראות חקוקות וביצע עוולת רשלנות. בכל הנוגע למעבר מקום מגורים, אמנם הנתבע העתיק את מקום מגורי הקטינות ללא ידיעתה והסכמתה של התובעת וללא אישור מביהמ”ש, אך בפסק דין שניתן בעניין זה נקבע כי המעבר היטיב עם הבנות וטובתן להישאר בעיר ב' ועל כן טענות התובעת לגבי מעבר מקום מגורי הקטינות נדחות. בכל הנוגע להסתת הקטינות, במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים ביהמ"ש התייחס בהרחבה לסוגיית הניכור ההורי וסרבנות הקשר תוך שנסקרה בהרחבה התנהלות האם שכללה אלימות פיזית ומילולית שהובילה לנתק בינה לבנות וחוסר שיתוף הפעולה מצידה. מכאן כי סירוב הקטינות לקיים קשר עם האם נגרם בעטיה של האם ולאור התנהגותה כלפי הבנות במהלך החיים המשותפים. לאחר פרידת הצדדים המצב החמיר. לפחכך גם טענות האם בעניין ניכור הורי מצידו של האב וזכאותה לפיצוי, נדחות. הפגיעה בפרטיות: התובעת טוענת שהנתבע שכר שירותי חוקר פרטי שעקב אחריה וצילם אותה ללא ידיעתה וללא הסכמתה תוך פגיעה בצנעת חייה. עוד טוענת התובעת שהנתבע הפיץ את התמונות והסרטונים לבני משפחתו, שכניו ומכריו. טענה נוספת בהקשר זה הינה צירוף התמונות לכתבי הטענות של הנתבע שהוגשו לביהמ”ש ולבית הדין הרבני. בע"פ 11793-05 בעניין חברת החדשות, התייחס ביהמ”ש לסוגיית החוקר הפרטי ופסק בין היתר "…המשיב עבר לכאורה עבירה לפי סעיפים 2(7) ו-2(9) לחוק הגנת הפרטיות, אלא שבכך לא די, שכן חוקר פרטי, מעצם אופי תפקידו, אמור ורשאי לפגוע, בתנאים מסוימים, בפרטיות. כך למשל, האיסור לבלוש או להתחקות אחר אדם העלולים להטרידו (סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות), וודאי מופר במידה כלשהי מעצם עבודתו של חוקר פרטי. השאלה המרכזית היא, מהו הגבול והיכן יש לקבוע את האיזון הראוי, בין חובתו של החוקר הפרטי להשיג מידע עבור לקוחותיו ולפעול בנאמנות כשְלוּחם (הנובעת מכוח חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972) ובין חובתו להימנע מלבצע עבירות ולשדל אחרים לבצען." נסיבות פסק הדין לעיל שונות מענייננו שכן החוקר הפרטי לא הפעיל על התובעת לחץ ומניפולציות ואף לא ניסה לדובב את התובעת, אלא שלח תמונות וסרטונים ובכך ביצע את עבודתו. התובעת לא הוכיחה שבמהלך ביצוע עבודתו ביצע פעולות שיש בהן משום הפרת האיזון המתואר לעיל. ביצוע פעולות על ידי חוקר פרטי, מלווה מטבעו בפגיעה בפרטיות ולא נמצאשבנסיבות העניין, הפגיעה בפרטיות התובעת חרגה ממתחם הסבירות. אשר על כן טענות התובעת בכל הנוגע לחוקר הפרטי נדחות. צירוף התמונות לכתבי הטענות: טענה זו נדחית שכן מדובר במסמכים שצורפו להליך משפטי שמתנהל בדלתיים סגורות ואין בענייננו פגיעה בפרטיות מעבר לנדרש. התנהגות הנתבע אינה נופלת לאחת החלופות המנויות בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות ועל כן לא פגעה בפרטיות התובעת. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ועל כן גם רכיב זה של תביעתה נדחה. לשון הרע: הטענה נזנחה ומכל מקום דינה להדחות גם לגופה. התובעת טוענת שהנתבע פגע בכבודה ורמס אותו בפני הבנות, מכרים והמשפחה המורחבת. עוד טוענת שהנתבע הפר את חובת תום הלב וגרם לה להיות ללעג ושנאה בפני בנותיה שכן חשף אותן לכתבי הטענות שהוגשו מטעמו ושכללו השמצות וגידופים ונכתב: "התובעת הנה אדם רע ואם אכזרית". התובעת התמקדה במשפט זה, ומשכך הטענה הינה לפרסום בכתב. עולה השאלה האם אמירה כזו במסגרת כתבי טענות הינה פסולה או שמא משפט כזה נהנה מהגנה בהתאם לחוק לשון הרע? אין מקום לקבלת טענות בעניין תוכן כתבי הטענות או תגובות שהוגשו מטעם הנתבע או נאמרו במהלך ניהול ההליכים המשפטיים לאור הקבוע בסעיף 13 (5) לחוק לשון הרע. מעבר לאמור לעיל, התובעת טענה טענות כלליות ולא הוכיחה את טענותיה בעניין הקללות והגידופים ועל כן לא מתקיים יסוד הפרסום, לגבי קללות וגידופים (שלא פירטה באיזה קללות וגידופים מדובר). גם בהנחה לצורך הדיון שהנתבע אכן קילל וגידף אותה, אין מקום לפסיקת פיצוי מאחר ולא כל קללה מהווה עילה משפטית. המבחן הוא אובייקטיבי והשאלה מה היה האדם הסביר מייחס למשמעות הדברים. דברים אלו נכונים גם לגבי טענת התובעת בעניין התמונות שצרף הנתבע לכתבי הטענות בביהמ”ש ובבית הדין. צירוף תמונות לכתבי טענות נהנה מהגנת סעיף 13(5) לחוק לשון הרע. שלא מתקיימת עוולת לשון הרע, אזי אין מקום לפסיקת פיצוי מכוח סעיף 7א(ג) לחוק. פורסם בנבו |
תפריט