תמ"ש (פתח תקוה) 69430-06-20 פלוני נ' פלונית
.
תביעה כספית של התובע (האב) כנגד הנתבעת (האם) בגין עוולה של פגיעה בפרטיות. הצדדים מסכימים ברמה העובדתית כי האם הטמינה מכשיר הקלטה במכנסיה של הקטינה בכדי להאזין לשיחות האב עם בתו בזמן מפגש מפוקח, עם כי הם חלוקים אשר למספר הפעמים ואשר לשאלה האם הנתבעת אכן האזינה להקלטות וככל שלא האזינה האם מהווה הדבר הפרת פרטיותו של התובע. שכן לדברי הנתבעת, היא לא האזינה להקלטות בשל תקלה במכשיר. מעבר לכך מציינת הנתבעת כי הטמנת המכשיר בוצעה מכוח אחריותה ההורית, לאור חשדות העבר כי התובע פגע מינית בקטינים (או מי מהם) כעולה מהתסקיר שצורף לתצהיריה והטמנת מכשיר ההאזנה נעשתה לשם הגנה על אינטרס אישי כשר ולפיכך עומדת לה הגנת תום הלב.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
ביהמ"ש שוכנע כי האם הטמינה את מכשיר ההאזנה במכנסי הקטינה פעמיים.
ביהמ"ש דוחה את טענת האם כי היות והמכשיר לא פעל ולא בוצעה האזנה בפועל לתוצרי ההקלטה לא מתקיימת הפרת הפרטיות. משהוכח ואף הוסכם כי מכשיר ההאזנה הוטמן הרי שנטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבעת על מנת להוכיח טענתה שלא בוצעה האזנה בפועל. אך הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח זאת.
בבחינת למעלה מן הצורך ביהמ"ש מוסיף, כי גם בהטמנת המכשיר אף בלי שתתבצע האזנה בפועל יש כדי להוות עוולה של פגיעה בפרטיות בהתאם לחלופה האמורה בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות – "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". חיזוק לכך ניתן למצוא אף בסעיף ג (2) לחוק האזנת סתר – " המציב או המתקין מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין או כדי לאפשר שימוש בו למטרה האמורה, דינו – מאסר חמש שנים". הטמנת מכשיר האזנה במכנס הקטינה בוצעה למטרת האזנת סתר והיא כשלעצמה מהווה הטרדה ופגיעה בפרטיות ובאינטימיות שבין האב לבתו, זאת אף אם היה עולה בידה של הנתבעת להוכיח כי בסופו של יום ההקלטה לא הופעלה, מה שלא עלה בידה.
לפיכך נקבע כי התקיימו יסודות הפגיעה בפרטיות כמובנה בסעיף 2(2) לחוק – "האזנה האסורה על פי חוק"
בכל הנוגע לטענת הנתבעת, כי עומדת לה בין היתר הגנת תום הלב המפורטת בסעיף 18(2)(ב)(ג) לחוק, לאור חשדות העבר כי התובע פגע מינית בבן הקטין, ביהמ"ש מאמין לאם כי על אף שהתלונה בגין הטרדת הבן על ידי האב באופן מיני נסגרה, האם לא שוכנעה כי אכן לא היו דברים מעולם וחששה לשלום הקטינה היה חשש אמיתי וכנה בפרט לאור גילה של הבת (5). אולם, לא ניתן לקבל טענה זו כטענת הגנה הפוטרת את הנתבעת מאחריות לפגיעה בפרטיותו של התובע. עם זאת, יש בכך כדי להוות משקל לעניין שיעור הפיצוי.
הטמנת מכשיר ההאזנה באופן המאפשר הקלטה והאזנה למפגשי האב עם הקטינה (בפרט שאלו התקיימו בענייננו במקום ציבורי ובליווי מפקחת), מהווה פגיעה בפרטיות, ומהווה מעשה שנעשה באופן החורג מהנחוץ לצורך הגנה על עניין אישי כשר של הנתבעת לרבות החובה המוסרית המוטלת עליה כאם, ולפיכך לא מתקיימת החזקה האמורה בסעיף 20(א) לחוק, כי הדבר נעשה בתום לב. ולכן בנסיבות העניין לא חלה עליה הגנת תום הלב או כל הגנה אחרת ואף לא מדובר בפגיעה של "מה בכך".
זאת ועוד, השימוש בקטינה מהווה לכשעצמו מעשה פסול אשר פוגע בטובת הקטינה ואף מצביע על התנהגות "מחפיצה" כלפיה, משל הייתה אובייקט להשגת מטרה ולא ילדה קטנה הפוגשת באביה, גם אם בנסיבותיו המורכבות של המקרה ובפיקוח.
ביהמ"ש פסק לתובע פיצוי כולל עבור שני האירועים בסכום של 12,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. בקביעת סכום הפיצוי ביהמ"ש התחשב בין היתר בנתונים הבאים: זכותו של האב לפרטיות נפגעה, אך ביהמ"ש לא שוכנע מהו הנזק שנגרם לאב וזאת בהתייחס לכך שתלונתו במשטרה נסגרה והאב לא הוכיח כי נגרם לו כל נזק אחר; אף האב נהג להקליט את הקטינה ולא הכחיש את טענות האם כי גם הוא מקליט את הפגישות בינו לבין הקטינה; לכל היותר בוצעו שני מקרים של האזנה, כאשר בפעם הראשונה בחר האב להתעלם מכך ואף לא ברור אם בוצעה הקלטה בפועל בפעם זו ופעם השנייה נטל את המכשיר; כאמור ביהמ"ש שוכנע כי המעשה בוצע מתוך דאגה כנה לבת. מנגד לא ניתן להתעלם כי התלונות כנגד האב נסגרו, המפגשים עם הקטינה מבוצעים במקומות ציבוריים ופיקוח של מפקחת המקובלת על שני ההורים.
פורסם בנבו