| פ"ה (תל אביב-יפו) 35786-11-22 אחמד בשיר נ' מכבי שירותי בריאות |
| בקשת המבקש/הנתבע, רוקח במקצועו שעבד במשיבה 1, לאיסור פרסום שמו ופרטיו המזהים בתביעת משיבה 1 נגדו, בהליך דנן שעניינו תביעה לשלילת פיצויי פיטורים בטענה לגניבת תרופות במאות אלפי שקלים. לטענת המבקש, כתב התביעה חסר בסיס ומכפיש את שמו על לא עוול בכפו. פרסום ההליך יביא להחמרת הפגיעה בו, בשמו הטוב, בפרטיותו ובבני משפחתו. עוד הוא טען כי פרסום שמו וכל פרט אחר לגביו במסגרת ההליך יפגע בביטחונו האישי ועלול לגרום לנזק בלתי הפיך לבריאותו עד כדי 'איבוד שליטה' ופגיעה עצמית. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' מזרחי-לוי ונציגי הציבור א' אופיר, ד' הרפז) דחה את הבקשה ופסק כי: עיקרון פומביות הדיון הוא עיקרון על. מכוח עקרון זה נקבע שדיונים בערכאות השיפוטיות צריכים להיערך בצורה פומבית, פתוחים לציבור, אלא אם קיימת הוראה מפורשת אחרת בחוק. סטייה מעיקרון פומביות הדיון לא תיעשה אלא היכן שיש טעמים כבדי משקל לעשות כן, במסגרת החריגים הקובעים לכך. על אף חשיבותה של הזכות לפרטיות, ככלל, במקרה של התנגשות בין עקרון פומביות הדיון לבין הזכות לפרטיות, לעקרון פומביות הדיון נשמר מעמד בכורה. אין מקום לחרוג מכלל זה במקרה דנן. עניינו של המבקש אינו מגלה נסיבות מיוחדות שיצדיקו למנוע את פרסום שמו כדי להגן על פרטיותו. למעשה, טענותיו בדבר פגיעה בפרטיות נסובו בעיקר על הפגיעה בשמו הטוב ובשלום משפחתו. בהקשר זה נקבע כי אינטרס מניעת הפגיעה בשם הטוב אינו שיקול עיקרי בבחינת הגבלת פרסום הדיון. האינטרס המרכזי הניצב אל מול עקרון פומביות הדיון, בשאלה האם יש להורות על איסור פרסום אם לאו, הוא הפגיעה החמורה בפרטיות, ולא פגיעות אחרות כמו פגיעה בפרנסה או פגיעה בשם הטוב, גם אם לא אחת מתקיים קשר הדוק בין אלה. פגיעה בפרנסה (או בזכות לשם טוב) עלולה להתרחש גם מקום שבו כלל לא היתה פגיעה בפרטיות, לא כל שכן פגיעה חמורה, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העיקרי הרלוונטי; טענות המבקש לפגיעה בשמו הטוב ומשפחתו נטענו בעלמא ואין בכוחן לבסס עילה לפגיעה שהינה מיוחדת ונבדלת מהפגיעה הכרוכה בהגשת תביעה או כתב אישום פלילי כלפי כל אדם. ודוק, הפסיקה העדיפה את אינטרס פומביות הדיון גם היכן שהדבר היה כרוך בפגיעה עקיפה לילדיו של בעל הדין שביקש את איסור הפרסום. אשר לטענות המבקש בדבר הפגיעה בבטחונו ובבריאותו, אין בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה כדי להצביע על חשש קונקרטי לחייו שייגרם בעקבות פרסום ההליך. אין מדובר בחשש מבוסס במידה כזו שתצדיק לשעות לבקשה למנוע את פרסום שמו בהליך; אמנם כאשר איסור הפרסום מתבקש כדי להגן על ערך החיים, על החשש מפני פגיעה בגוף או בנפש, אין צורך בהוכחת האפשרות שהפרסום יביא לפגיעה נפשית ברמת "ודאות קרובה" ודי שקיימת "אפשרות סבירה" שתגרם פגיעה, אולם עיון בחוות הדעת אינו מעלה אף חשש לקיומה של אפשרות סבירה. גם אם תתקבל חוות הדעת שאומרת שפרסום ההליך יחמיר את מצבו הנפשי של המבקש, אין בכך כדי להביא לידי מסקנה שמצבו הנפשי יתדרדר לכדי אובדן שליטה ופגיעה עצמית, כפי שטען; שיקול נוסף התומך בפרסום שם המבקש בהליך הינו העובדה שמדובר בעובד בתחום מקצוע הרפואה הנותן שירות לציבור. במקרים כאלה זהו נושא שלציבור יש עניין בו. פורסם בנבו |
תפריט