| תת"ע (חיפה) 4982-04-21 מדינת ישראל נ' דוד מרדכייב |
| בית המשפט לתעבורה הרשיע את הנאשם בביצוע עבירה שעניינה שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בזמן נהיגה. טענות הנאשם ביחס לחוקיות האכיפה וקבילות הצילום שמתעד את העבירה – נדחו. . כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, נהג הנאשם ברכבו, ובמהלך הנהיגה אחז או השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית. מספר שאלות עומדות על המדוכה במקרה דנן: האם אכיפה באמצעות שוטר המתעד את העבירה בצילום, ואינו מנפיק את הדוח על אתר ומוסרו במקום לנהג הינה אכיפה חוקית? האם הצילום המבוצע ע"י השוטר בשטח עונה על הגדרות הדין, ויכול לשמש כראייה לעבירה המתועדת בו? האם הצילום אמור לשאת על גביו פרטי זמן ומקום או שמא ניתן להשלים את הפרטים הללו מנתוני האכיפה האחרים? האם המאשימה מחויבת, לתעד את מספר הטלפון, במקרה בו העבירה הינה עבירה של שימוש בטלפון נייד? האם על המאשימה להוכיח כי החפץ המצולם בעבירות שעניינן טלפון נייד הינו טלפון נייד? האם העובדה שהתקליטור נצרב ע"י אחר, שאינו השוטר שצילם, ושאינו עד בתיק, מאפשרת הגשת התקליטור בעת פרשת התביעה ע"י השוטר שצילם? האם אכיפה באמצעות צילום בתוך רכב מהווה פגיעה בפרטיות? . בית המשפט הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן: לא קיימת נפקות "גורעת" לעצם היעדר עריכת הדוח על אתר בשטח וגם לא קיימת נפקות "גורעת" לעצם אי מתן אפשרות לנאשם בשטח ליתן תגובתו. קיימות עבירות מצולמות בהן ניתן להרשיע על סמך חזקת הבעלות גרידא, שכן מטבען אינן מצריכות צילום הנהג מבצע אותן, וקיימות עבירות, דוגמת זו נשוא דיונינו, בהן מצולמים הן הנהג והן הרכב – צילום הרכב לבדו לא ילמד על עבירה כאשר מדובר בשימוש בטלפון ולכן יש לצרף גם את צילום הנהג לשם הוכחת העבירה – כך שמדובר באכיפה המשכללת את הראיות המונחות לפני בית המשפט והמביאה את הראיות הטובות והמדויקות ביותר לפתחו. האכיפה של עבירת שימוש/ אחיזה בטלפון נייד בעת נהיגה באמצעות מצלמות הינה חוקית לכל דבר ועניין. יש לדחות את טענת ב"כ הנאשם לפיה המאשימה אינה רשאית להגיש את ראיותיה (צילומים) במסגרת דיני הפרוצדורה הכלליים, אלא במסגרת דיני התעבורה בלבד. אין כל הגיון בכך שתמונה המתעדת עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון נייד לא תהיה קבילה, כאשר היא איננה כוללת על גביה פריטים אשר אינם מהווים חלק מיסודות העבירה. יש להכליל על גבי הצילום את הפרטים הרלוונטיים לעבירה. המאשימה כן הוכיחה כי החפץ שאחז הנאשם הינו טלפון נייד, ואין בהיעדר רישום מספר הטלפון כדי להביא לזיכוי הנאשם. לא יעלה על הדעת כי לצרכי אכיפה יהא על משטרת ישראל לעצור כל רכב בו לכאורה מבוצעת עבירת שימוש בטלפון, לשלוח את זה האחרון למעבדה ולהנפיק חוות דעת מקצועית לפיה המדובר בטלפון. גם לא יעלה על הדעת כי יהיה על המאשימה לבחון בעצמה כל מכשיר טלפון נייד ולקבוע כי הוא אכן כזה. עצם הגדרת המונח "טלפון" אינה מטילה חיוב על המאשימה להוכיח כי המכשיר הינו מכשיר טלפון אלא להתרשם כי הוא כזה. עצם החזקת מכשיר בעת נהיגה בסמוך לאוזן או ביד, כזה הנחזה לטלפון נייד, מקימה חזקה כי המדובר במכשיר טלפון נייד, והמבקש להפריכה יצטרך להוכיח אחרת. כל אפשרות אחרת, המבקשת מן המאשימה להוכיח זאת בכל תיק, אינה סבירה. אכיפה באמצעות צילום בתוך רכב איננה מהווה פגיעה בפרטיות. פורסם בנבו |
תפריט