בעוד שבגדר חוק איסור לשון הרע הבחינה המשפטית מתמקדת בתוכנו של הביטוי, על רקע החשש שהוא צפוי לבזות ולהשפיל את האדם הנוגע בדבר בעיני הבריות, החוק למניעת הטרדה מאיימת ממוקד בהשפעתו הנמשכת של הביטוי על האדם עצמו, בשל כך שהוא מאיים עליו או פוגע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו. לפיכך, בגדר חוק זה יש משמעות רבה לכך שהביטוי הוא חוזר ונשנה. ודוק, עשויים להיות מצבים בהם פרסומים גם יניחו עילה לתביעת לשון הרע וגם ישמשו עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת; במקרה הנדון, על אף ניסיון המבקשת לשוות כסות עקרונית לבקשתה ע"י הצבעה על החלטות סותרות כביכול, הרי שהשונות בתוצאות ההליכים אינה נובעת מאי-בהירות משפטית אלא מהבדלים מהותיים בתשתית העובדתית של כל המקרים