| ת"פ (ירושלים) 67104-01-20 בנימין נתניהו נ' מדינת ישראל |
בקשה של נאשם 1, לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי לקבלת מסמכים הנמצאים ברשותה של עדת התביעה. . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: פקודת הראיות קובעת קיומו של חיסיון בנוגע לשורה של בעלי מקצוע, אך חיסיון בנוגע ליועץ תקשורת אינו נכלל בפקודה. חיסיון הלכתי חדש יוכר רק במקרים חריגים. כאשר נדרש בית המשפט ליצור בפסיקתו חסיונות חדשים או לפתח חסיונות קיימים עליו לנהוג זהירות, לשקול ולהעריך את מידת הפגיעה שתיגרם בעקבות גילוי הראייה לערכים חברתיים, לזכויות ולאינטרסים של הכלל ושל הפרט אל מול החשיבות שבגילוי האמת לצורך עשיית משפט צדק. טובת הכלל איננה מחייבת קביעה בדבר קיומו של חיסיון בין יועץ תקשורת ללקוח. עם זאת, היעדר חיסיון, אין משמעותו בהכרח חשיפה גורפת של התכתבויות, אלא בחינת כל מקרה לגופו, והכרעה בין האינטרס שבחשיפת התכתבויות לבין האינטרס שבהגנה על פרטיותו של הלקוח. בענייננו התגובות שפורסמו בתקשורת, כנטען בבקשה, לא צורפו, והתגובה החלקית שצוטטה לא מקימה תשתית המצדיקה מתן החלטה בדבר מסירת הטיוטות המצויות בידי העדה. אשר להתכתבויות בין שני העדים, תוך כדי ניהול המשפט, לכאורה יש מקום לשקול חשיפת ההתכתבויות. עם זאת, במקרה זה, המידע בדבר ההתכתבות "נולד" במהלך עדותה של העדה, ובא מפיה בלבד. לצד חשיפת קיומן של התכתבויות, מסרה העדה גם את תוכנן. מאחר שהדברים באו מפי העדה – אין עילה לטעון כי תוכן הדברים שונה מזה שמסרה העדה וכי העדה שיבשה את ההליך המשפטי. והעיקר, משמדובר בכתבות פומביות בלבד, בהעדר "ראיות ראשוניות" לקיומה של אפשרות סבירה להעברת מידע אחר, רלוונטי, לא הוכח קיומה של עילה מספקת להורות על חשיפה וגילוי "כל התכתבות" בין השניים. פורסם בנבו |
תפריט