| ת"ק (בת ים) 66224-11-22 ניר קורן נ' יובל ינאי | |
| תביעה קטנה שהוגשה על סך של 30,000 ₪ מכוח חוק הגנת הפרטיות, וכן מכוח חוק איסור לשון הרע. . בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן: ההגנה לפי סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות, שמפנה לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, היא הגנה מוחלטת וחלה על כל פרסום שנעשה "תוך כדי הדיון". לעניין זה, פרשנות מצמצמת למשפט "תוך כדי הדיון" אינה עונה לצרכים של בעלי הדין על מנת לנהל משפט תקין ללא חשש, מורא ופחד. ההגנה הקבועה בסעיף קטן (5) נועדה להסיר מבעלי הדין את האיום מפני תביעה עתידית ובזאת לאפשר לבעלי הדין להתבטא בחופשיות. בהתאם להלכה הפסוקה, לפרשנות החוק ולתכליותיו, נקבע כי הגנה זו אינה חלה רק על דברים שנאמרים תוך כדי הדיון אלא משתרעת על פרסומים נוספים שהם חלק מההליך המשפטי. הגנה זו חלה על כל צעד וצעד שננקט במסגרת ההליך המשפטי, לרבות כתבי טענות, תצהירים, חוות דעת ועוד. זאת ועוד אין לכך רלוונטיות כיצד המסמכים הגיעו לידי "הפוגע" והאם יש להם זיקה להליך. בענייננו, הצדק עם הנתבע. המסמכים הינם פרסומים שנעשו "תוך כדי הדיון" כמשמעם בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט במרוצת השנים יצק פרשנות מרחיבה וקבע כי ההגנה משתרעת על כל צעד וצעד שננקט בהליך. לכן המסמכים הנ"ל חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות שמפנה לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. עלתה טענה כי צדדים שלישיים נוספים שאינם חלק מההליך המשפטי, כגון מנהלת משרדו של הנתבע ושותפו למשרד, נחשפו לפרסומים ולכן ההגנה לא מתקיימת. התובע נתפס לטעות. בפסקי הדין אליהם הפנה הנתבע דובר על צדדים שלישיים שבאופן מובהק צד זר להליך המשפטי קרי, חברות פרטיות ועדים פוטנציאליים. בשונה מפסקי דין אלו, בענייננו לא מדובר בעדים פוטנציאליים או בחברות פרטיות עסקיות שבאופן מובהק צד זר להליך, אלא בצוות המשרד של הנתבע שנחשף למסמכים – ככל ונחשף – מתוקף תפקידו ולבאת כוח בנק יהב שהיא זו ששלחה לנתבע את המסמכים. |
תפריט