| ת"א (חיפה) 7285-10-18 אלעד טסלר נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי הדין הרבניים |
. התובעים הגישו תביעה, במסגרתה עתרו לחייב את הנתבעת לפצותם בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות. התובעים טוענים, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות, כרשות שלטונית, שעה שמסרה, הפיצה או לא מנעה פרסום מידע ופרטים אישיים שלהם במסגרת תלונה שהגישה נגד רב מסויים, שנטען לגביו שהשיא מעוכבי חיתון בניגוד להוראות החוק. הפרטים והמידע האישי של התובעים התגלגלו לשורת כתבות ותחקירים על הרב, בתקשורת ובעיתונות הכתובה, והדבר גרם להם לעוגמת נפש, בושה ופגיעה קשה בתדמית ובייחוס המשפחתי. התובעים טענו, כי מעשיה או מחדליה של הנתבעת, כאמור, פגעו בזכותם לשם טוב ובפרטיותם ומהווים פרסום לשון הרע נגדם. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: דין טענות התובעים בדבר התרשלות בית הדין הרבני עצמו להידחות, נוכח הוראות סעיף 8 לפקודת הנזיקין, (נוסח חדש), הקובע כי נושא משרה שיפוטית, לרבות בתי דין וכל אדם המבצע פעולות שיפוט, נהנה מחסינות מפני תביעות על עוולות, ובלבד שאלו נעשו במסגרת תפקידו. מדובר בחסינות רחבה, שהכרחית להבטחת העצמאות השיפוטית ושמירה על תפקודה התקין של מערכת השפיטה. החסינות מהותית, מוחלטת ומלאה ולא ניתן לעקוף אותה בדרך של הטלת אחריות שילוחית. החלטה של גוף שיפוטי הקובעת מה אסור ומה מותר לפרסם מתוך החלטה שנתן, היא פעולה שיפוטית טהורה. לפיכך, גם אם היה על בית הדין הרבני להורות כבר במסגרת החלטתו, כי ניתן יהיה לפרסם את ההחלטה רק לאחר השמטת פרטים מזהים של התובעים, כפי שעשה בהחלטה המאוחרת, אין בכך כדי להועיל לתובעים בתביעתם, נוכח החסינות ממנה נהנה בית הדין הרבני בהתאם לסעיף 8 לפקודת הנזיקין. מעבר לחסינות הקבועה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין, חלה גם ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, לפיה "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי"… "פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין – שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם…". גם כאן מדובר בהגנה מוחלטת לפרסומים הנוגעים לתפקידם של נושאי משרה שיפוטית, גם אם היא כרוכה במחיר מבחינת ההגנה על שמו הטוב של מושא הפרסום. סעיף 13(5) נועד למנוע מצב בו יחשף מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, בפרט – נושא משרה שיפוטית, תוך כדי דיון משפטי, לאיום של תביעת לשון הרע. דין טענת התובעים, לפיה היה על מזכירות בית הדין לחסות או להשחיר את שמותיהם בעת משלוח ההחלטה למשטרה להידחות. אמנם, הדיון בבית הדין הרבני התנהל בדלתיים סגורות והוא חסוי, אלא שבית הדין הורה למזכירות לשלוח את ההחלטה למשטרת ישראל, לצורך הגשת תלונה נגד הרב, מבלי שסייג אותה ולא נתן הוראה כלשהי בעניין הסרת פרטים כלשהם ממנה. פורסם בנבו |
תפריט