| סע"ש (תל אביב-יפו) 7539-11-19 יוסף (יוסי) פתאל נ' התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל |
. התובע הועסק כמנכ"ל נתבעת 1. נתבעת 2 החליפה את התובע בתפקידו. לאחר סיום עבודתו של התובע הוא החל לעבוד כמנכ"ל לשכת התיירות שהינה חברה ב"פדרציית ארגוני סוכני הנסיעות העולמית", המהווה גוף מוכר ויציג לענייני סוכני הנסיעות מול ארגון חברות התעופה הבינלאומי IATA (יאטה). התובע שימש גם כסגן נשיא הפדרציה. נתבעת 1 היתה חברה בפדרציה בעת שהתובע היה המנכ"ל. במהלך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת 1, הוקצו לו תיבת דואר אלקטרוני הנושאת את שמו שלא נסגרה עם סיום תפקידו. בתיבה הוגדר כלל לפיו, כל ההודעות שנשלחו לכתובת זו לאחר סיום עבודתו של התובע הועברו ישירות לתיבת הדוא"ל של נתבעת 2. עיקר טענות התובע מופנות לשימוש שעשו הנתבעות בהתכתבות עם מר גילבי יו"ר יאטה, אף שהיה מדובר בהתכתבות פרטית, ואף השתמשו בה כאשר הציגו אותה למר דה בלאסט מנכ"ל ההתאחדות האירופית, ללא רשותו. בתביעה מבוקש פיצוי בגין הפרת חובות האמון הנאמנות ועגמת נפש, בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות, חוק איסור לשון הרע, חוק האזנת סתר וצווים הצהרתיים שונים. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת מ' נעים דיבנר ונציג הציבור ש' בר לבב) דחה את התביעה ברובה ופסק כי: משהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, תיבת הדוא"ל נותרה בבעלותה המלאה והבלעדית של נתבעת 1 מבלי שלתובע יש זכות לעשות בה שימוש נוסף כעובד שלה. למעשה, טענתו היחידה של התובע היא שמכיוון שמדובר בתיבה הנושאת את שמו ומזוהה עמו, נתבעת 1 נדרשה לסגור את התיבה לאחר סיום עבודתו ולא לעשות בה שימוש נוסף. אלא שהשאלה האם מעסיק מחויב לסגור תיבת דוא"ל שהועמדה לשימושו של עובד שסיים עבודתו, היא שאלה מורכבת, אך די בנסיבות בהן הוכחה ידיעת התובע כי התיבה נותרת פתוחה והוכחו צרכי נתבעת 1 בהמשך פעילותה, כדי לקבוע שלא נפל פגם בהתנהלותה. לאור מסקנה זו, ולנוכח "כתב קבלה, שחרור ושמירת זכויות", לפיו, בין היתר, הצהיר התובע כי אין לו תביעות או טענות או דרישות כנגד נתבעת 1 או מי מטעמה, נכון למועד סיום עבודתו, לא הוכחה הפרת זכות של התובע לעת סיום יחסי העבודה בין הצדדים. אשר לסמכות ביה"ד לעבודה לדון באירועים שאירעו לאחר סיום יחסי עובד ומעסיק, לנוכח ההיבטים השונים שיש לשאלת הסמכות, ולנוכח כך שעדיף למנוע את פיצול הדיון נדונה התביעה לגופה – האם התנהגות הנתבעת 1 בקשר עם ההתכתבות עם מר גילבי, מהווה הפרה של הסכמות הצדדים נכון למועד סיום יחסי העבודה ביניהם. בהקשר זה נפסק כי הנתבעות לא הפרו את פרטיות התובע, או את חובות הנאמנות ותום הלב כלפיו. התנהלות התובע לאחר סיום עבודתו בנתבעת 1 מלמדת שהיה מודע לכך שלתיבת הדוא"ל, הפתוחה לעיון הנתבעת 1, נשלחות גם הודעות בענייניו הפרטיים ואף על פי כן לא התנהג כמי שראה בכך הפרה של פרטיותו. התובע לא הוכיח שההודעה שנשלחה אליו מאת מר גילבי הינה הודעה פרטית, שלא נועדה להגיע לידיעת הנתבעת 1. לא הוכח כי הודעת המייל של מר גילבי נשלחה אל הנתבעת 1 בטעות, וכפועל יוצא אין לקבל את הטענה כי מדובר בהודעה פרטית, או כי השימוש שעשו הנתבעות בהודעת מייל זו מהווה פגיעה בפרטיותו, שכן ככל שהודעת המייל נשלחה אל הנתבעות מתוך כוונה, הן קיבלו אותה כדין ולכן לא הייתה מניעה שיעשו בה שימוש, כפי שעשו; מעבר לנדרש, אף אם הנתבעות או מי מהן פגעו בפרטיות התובע, בין אם בקריאת הודעת המייל הנדונה ובין אם בהעברתה לעיונו של מנכ"ל ההתאחדות האירופית, ספק אם היה נפסק לתובע פיצוי כספי, שכן לכל היותר נגרמה לו אי נעימות קלה. אשר לטענת התובע כי הנתבעות הוציאו דיבתו רעה לפי סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע, הקובע כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – … לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו". טענת התובע כי ביה"ד לעבודה מוסמך לדון בעילת תביעה זו, אף כאשר היא מתרחשת שנים ארוכות לאחר סיום יחסי העבודה מוטלת בספק, אולם מכל מקום, טענות התובע ביחס לפרסום לשון הרע הינן בבחינת דבר והיפוכו, שכן ככל שההתכתבות עם מר גילבי הינה התכתבות לגיטימית ותקינה, כטענת התובע, אזי אין חשש שפרסומה יפגע במשרתו ואין בהבערתה למנכ"ל ההתאחדות האירופית בגדר פרסום לשון הרע; ככל שטענת התובע היא שהעברת ההתכתבות נעשתה מתוך כוונה לפגוע במשרתו, אזי לא זו בלבד שלא הוכחה כוונה כאמור, אלא שממילא חוק איסור לשון הרע אינו דורש כוונת זדון בפרסום ואינו חל על מקרים בהם פלוני מנסה לפגוע במשרתו של אלמוני, מבלי שהוא מפרסם עליו לשון הרע; מרגע שאף התובע עצמו העביר את ההתכתבות בינו לבין מר גילבי לנתבעת 1, בכוונה או בהיסח הדעת, הרי שהוא עצמו פרסם את ההתכתבות. לפיכך, התביעה לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע נדחתה. התביעה לפיצוי מכוח חוק האזנת סתר נדחתה, שכן משנקבע כי התובע ידע שתיבת הדוא"ל מנוטרת על ידי הנתבעת 1, אין מדובר בהאזנת סתר, כהגדרתה בחוק; ניתן צו המורה לנתבעת 1 לסגור את תיבת הדוא"ל, וכן לבטל את הכלל לפיו הודעות מתיבת הדוא"ל מועברות לתיבת דוא"ל אחרת כלשהי. פורסם בנבו |
תפריט