| ק"פ (רמלה) 10202-01-22 דני זילברשלג נ' אמיר כהן | |
. בקשה למחיקת קובלנה פרטית שהוגשה לפי סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי, ונסובה על שלושה אישומים המייחסים לנאשמים ביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות, הוצאת לשון הרע ואיומים. . בית המשפט קיבל את הבקשה, ופסק כלהלן: חוק סדר הדין הפלילי מורה בסעיף 85 על הרכיבים שיש לכלול בכתב האישום. ס"ק (4) דורש כי בניסוח כתב האישום, יובא "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם". אלא שבחינת כתב הקובלנה מגלה, שאף שהוא עמוס בפרטים ועובדות מושא הסכסוך האזרחי בין הצדדים, הוא לא מגלה עבירה פלילית נגד הנאשמים. האישומים בגין עבירות פגיעה בפרטיות אינם מגלים עבירה פלילית על חוק הגנת הפרטיות. מה גם שבהיעדר פירוט של העובדות בכתב הקובלנה כדבעי, לא איפשר הקובל לנאשמים להביא את הגנתם, ואף לבחון אם מתקיימות ההגנות המנויות בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות. בנוגע לטענה כי הנאשמים איימו על הקובל בפרסום כתבות משמיצות, כלומר לפגיעה בשמו הטוב, גם כאן כתב הקובלנה נעדר כל פירוט עובדתי על תוכן האיום. כלומר, מה נאמר בדיוק; מתי נאמרו האמירות; איך נמסר דבר האיום וכו'. בהיעדר פירוט של העובדות הנטענות, כתב הקובלנה לא מגלה עבירת איומים. היעדרה של תשתית עובדתית מפורטת בכתב הקובלנה, מונעת מהנאשמים אפשרות להגן על עצמם וליתן מענה מפורט לכתב האישום. יש שיטענו כי די בנימוק זה בפני עצמו כדי להביא למחיקה של הקובלנה מטעמים של הגנה מן הצדק. בכתב הקובלנה טען הקובל להפצת לשון הרע בגין פרסום שלטענתו יזמו הנאשמים בהתייחס לכתבה שהתפרסמה נגדו בעיתון. דא עקא, בשים לב שהכתבה התייחסה, לכאורה, לעיקרי התביעה שהגישו הנאשמים – תוך הבלטה חוזרת ונשנית כי מדובר "בטענות" של התובעים בתביעתם שאך הוגשה – ולא בהצגת הקובל כמי שפעל כפי שיוחס לו בכתבה, הרי שמדובר בדיווח על הליך משפטי, הא ותו לא. ככזה הוא חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(ב) לחוק איסור לשון הרע. לכן, כתב הקובלנה אינו מגלה עבירה על חוק איסור לשון הרע. |
תפריט