| ת"א (נתניה) 153-02-19 דריה לזבניק נ' אריה פרא | |
. התובעת, עורכת דין בהכשרתה, הגישה תביעה כספית, על סך 350,000 ₪, בגין ארבעה פרסומים המהווים, לדבריה, עוולות לשון הרע והפרת הגנת הפרטיות. . בית המשפט קבע כלהלן: הפרסום השלישי הוא מכתב ששלח הנתבע ללשכת עורכי הדין, שכותרתו "התנגדות לקבלת לזבניק דריה ללשכת עורכי הדין בישראל". במכתב המופנה ללשכת עורכי הדין מייחס הנתבע לתובעת התנהגויות שליליות והאשמות חמורות, וודאי בכל הנוגע למי שמתעתדת להתקבל כחברה בלשכת עורכי הדין. כך, מתוארת התובעת במכתב כאלכוהוליסטית, בעלת עבר פלילי, כמי שמתרועעת עם עבריין שהורשע בייבוא סמים קשים, ואף כמי שנוהגת לשקר במשטרה ובבית המשפט. לפיכך, יש באמור במכתב זה כדי להוות "לשון הרע" כלפי התובעת. בניגוד לפרסומים הראשון והשני, לגביהם נקבע כי עומדת לנתבע הגנת תום הלב, הנתבע לא הרים הנטל להוכיח כי עומדות לו מי מההגנות מכוח החוק ביחס לפרסום השלישי. המסקנה בכל הנוגע לפרסום השלישי כוחה יפה גם ביחס לפרסום הרביעי, בכל הנוגע לצירוף עותק הפנייה ללשכת עורכי הדין למאמנה של התובע באותה העת. באשר לגובה הפיצוי, יש לקחת בחשבון כי הפרסום המופנה ללשכת עורכי הדין כלל האשמות חמורות כלפי התובעת, לרבות ייחוס של מעשים פליליים, שיש בהם כדי להטיל דופי בתובעת ובהתאמתה לשמש כעורכת דין. התובעת העידה כי נאלצה להשיב בכתב למכתבו הפוגעני של הנתבע ואף התייצבה לשימוע בפני ועדת ההתמחות. מנגד, יש לקחת בחשבון כי עסקינן בפנייה לרשות מוסמכת המורגלת בקבלת תלונות, ושיש בידה הכלים לבחון תלונות או התנגדויות המוגשות לה, כי לא מדובר בפרסום בתפוצה רחבה אלא באופן ממוקד, וכי בסופו של דבר לא חל עיכוב בקבלתה של דירה ללשכה. כמו כן, לאחר בחינת הראיות, אין לקבוע כיהפרסום נעשה בכוונת זדון. במכלול השיקולים הרלבנטיים, יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪. פורסם בנבו |
תפריט