| רע"א 6187-22 פלוני נ' פלונית |
. המבקש והמשיבה 1 היו בני זוג במשך 20 שנה, והמשיבה 2 היא בתם המשותפת. המבקש הורשע בעבירות לפי החוק הגנת הפרטיות, לאחר שהתקין בדירת המשיבות מצלמות נסתרות ותיעד אותן במשך 24 שעות ביממה במהלך חודש וחצי, ללא ידיעתן או הסכמתן. בהמשך, המבקש צילם באמצעות טלפון הנייד שלו קטעים מהסרטונים שבהם משיבה 1 מצויה בחדר השינה עם גבר אחר. המבקש הציג את התמונות והסרטונים בפני בתו ובפני אשתו של אותו גבר. המשיבות הגישו לבימ"ש השלום תביעה כספית נגררת להרשעת המבקש בפלילים. באשר לנזק הנפשי נפסק למשיבות פיצוי בסך של 15,000 ₪, ממנו נוכה הפיצוי בהליך הפלילי בסך 6,000 ₪. בימ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבות בחלקו ופסק לכל אחת מהן פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 25,000 ₪, בניכוי הפיצוי ששולם בהליך הפלילי. על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור דנן. . בית המשפט העליון (השופט י' עמית) דחה את הבקשה ופסק כי: מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי" וטענות המבקש אינן מעלות כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ומתן רשות ערעור אינו דרוש לשם מניעת עיוות דין. לשיטת המבקש, הסוגיה המשפטית העקרונית בענייננו היא "מידת מעורבותו של בית המשפט כערכאת ערעור ושינוי ממצאים שבעובדה אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית בהסתמך על התרשמותה הישירה מן העדים וממכלול הראיות". אין מדובר כלל בסוגיה עקרונית, אך במקרה דנן, התמיהה גוברת מאחר שבימ"ש המחוזי לא התערב בממצא עובדתי כלשהו, והותיר על כנה את קביעות בימ"ש השלום, שדחה את חוות הדעת בתחום הנפשי שהגישו המשיבות. כתוצאה מכך, הלכה למעשה, דחה בימ"ש השלום את עיקר תביעת המשיבות. בימ"ש המחוזי התערב אך בנזק הלא ממוני שמסור ממילא לשיקול דעת בימ"ש, והתערבותו זו אף נעשתה על הצד הנמוך, בשל הריסון שנטל על עצמו כערכאת ערעור. מכאן, שחסד נעשה עם המבקש, וטוב היה לבקשה זו משלא הוגשה. למעלה מן הצורך, אין צורך להרחיב במילים באשר לפגיעה בפרטיות המשיבות בעקבות מעשי המבקש. המבקש עקב ובלש אחר המשיבות, 24 שעות ביממה, למשך חודש וחצי, כשהן מצויות במקום מבטחן – דירת המגורים שלהן. המבקש לא הסתפק בצפייה ב"שידור חי" בפעולותיהן של המשיבות, אלא הקליט את הצילומים, העביר את חלקם לטלפון הנייד שלו, ואף הציגם לאחרים. לא יכול להיות ספק באשר לתחושותיהן הקשות של המשיבות כאשר גילו על המעשים, ברי כי המשיבות חשו מצוקה, מבוכה, בושה, כעס ועגמת נפש. בהקשר זה, צדק בימ"ש קמא בהפנותו לדברי חקיקה העוסקים בפגיעה בפרטיות ומאפשרים קבלת פיצויים משמעותיים בהרבה מאלו שנפסקו על ידי בימ"ש השלום, ללמדנו על חומרת הדברים והשלכותיהם. הליכי גירושין אינם "כרטיס ירוק" לפריצת גבולות ולחציית גבולות. מעשי המבקש אינם רק עבירה על החוק אלא גם מעשי כיעור הראויים לכל גנאי. המבקש חדר ברגל גסה לדל"ת אמותיהן של בתו זוגו לשעבר ושל בתו, ואף מהצבת מצלמות בחדר השינה ומהצגת התמונות בפני צד שלישי לא משך ידו. בנסיבות חמורות אלה, ברי כי פיצוי בסדר הגודל שפסק בימ"ש השלום דרש התערבות של בימ"ש המחוזי, שכערכאת ערעור לא מיצה כלל את גובה הפיצוי שראוי היה להטיל על המבקש מלכתחילה. פורסם בנבו |
תפריט