| תאד"מ (קריות) 49619-01-22 משה פרי נ' חברת דואר ישראל בע"מ | |
| . התובע הגיש כנגד הנתבעות תביעה נזיקית, בה מתבקש בית המשפט לחייב הנתבעות לפצות אותו בטענה, כי התרשלו במילוי תפקידן ו/או במילוי אחר הוראות צווי בית משפט. התובע טוען, כי על הנתבעות לפצותו בגובה שווי האגניות שנגנבו ממנו מבית העסק, שכן עקב התנהלותן הרשלנית בעניינו, אבדה יכולתו לדרוש את הפיצוי מזה שגנב אותן בפועל. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: מידע הנאסף ממצלמות אבטחות, כגון המצלמות המותקנות במרכז הלוגיסטי של חברת הדואר, והמופנות אל הרחוב – המרחב הציבורי, יכול ועשוי לכלול מידע העונה להגדרה שבסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, ובכלל זאת "נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו". על מאגר מידע זה להתנהל בהתאם להוראות החוק. רק חברת הדואר מוסמכת לעיין בסרטונים שמופקים ממצלמות האבטחה שלה, והתכלית לשמה ביקש התובע לעשות שימוש בסרטונים אלה, לצרכיו האישיים (אירוע הגניבה מבית העסק שלו), היא שונה מזו שלשמה נועדו מצלמות האבטחה. סירובה של חברת הדואר לאפשר לתובע לצפות בסרטוני האבטחה ממצלמותיה, עובר להמצאת הצווים השיפוטיים לידיעתה, הייתה כדין. לא נפל פגם או רבב בחקירת המשטרה את תלונת התובע וכפי שטען התובע. המשטרה הפעילה בעניין חקירת תלונת התובע שיקול דעת ראוי, פעלה כדין, הקצתה משאבי כוח אדם (שני חוקרים) לביצוע החקירה, ביצעה הדרוש ובכלל זאת צפייה בסרטון האבטחה במסגרת הימים והשעות שמסר התובע בתלונתו, תישאול האירוע אצל שכנים לזירת האירוע, חיפוש אחר מצלמות אבטחה נוספות וכדומה. |
תפריט