| פש"ר (תל אביב-יפו) 46252-05-17 יהלומי חושן ארגמן בע"מ נ' אלון שבתאי |
| נקודת המוצא לבחינת בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי ביהמ"ש. המבחן לעניין השאלה האם יש להתיר את העיון בתיק ביהמ"ש הוא בן 3 שלבים: תחילה יש לבחון האם יש איסור בדין לעיון המבוקש; ככל שהתשובה שלילית, יש לבחון האם מוצדק להתיר את העיון המבוקש בנסיבות. מאחר וברירת המחדל היא התרת העיון, נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא נטל קל יחסית; וככל שהעיון מוצדק – כיצד ניתן להתירו תוך פגיעה מידתית ככל שניתן באינטרסים העומדים מנגד. . במאי 2017 נפתח ההליך דנן בבקשה לכינוס נכסי המשיב 2 ("המשיב") ע"י נושה שלו, היא המשיבה 1 ("החברה הנושה"). בדצמבר 2020 הוגשה ע"י המשיב תביעה אזרחית-כספית נגד המבקשת ובעל מניותיה המתבררת בימים אלו ("התביעה הכספית"). הבקשה דנן היא לעיון במסמכים המצויים בתיק דנן עקב טענת המבקשת כי ייתכן שהתביעה הכספית הוגשה כנגדה על רקע קיומו של חוב מצד המשיב כלפי החברה הנושה. אי לכך, המידע שבתיק עשוי להיות רלוונטי להתגוננות המבקשת בתביעה הכספית. . ביהמ"ש המחוזי קיבל את הבקשה בקבעו: נקבע בפסיקה כי נקודת המוצא לבחינת בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי ביהמ"ש. זכות העיון היא ביטוי ישיר של עיקרון פומביות הדיון. עיקרון פומביות הדיון הוא מעמודי התווך של סדר הדין הפלילי כאזרחי, ואחד האמצעים החשובים ביותר, המכוונים להבטיח ניהול משפט הוגן וחסר פניות. מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע נובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת, רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית המשפט. כך, גם תקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) קובעת כי "לכל אדם" נתונה הזכות לבקש לעיין בתיק בית משפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור ע"פ דין. כפי שנפסק, ככלל, ובהיעדר איסור שבדין, נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק ביהמ"ש וזאת בשים לב למעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון. משום כך, על המתנגד לבקשת העיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו ולשם כך עליו להעלות טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון וכן לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפת מסמכים ספציפיים. ודוק, זכות עיון בתיק בית משפט מוקנית אף למי שהוא אינו בעל דין בהליך או "צד מעונין" אלא אם כן הצדדים להליך מצביעים כאמור על אינטרס לגיטימי וכבר משקל שיימנע את העיון. המבחן לעניין השאלה האם יש להתיר את העיון הוא בן 3 שלבים: תחילה יש לבחון האם יש איסור בדין לעיון המבוקש; ככל שהתשובה לכך שלילית, יש לבחון האם מוצדק להתיר את העיון המבוקש בנסיבות; וככל שהעיון מוצדק – כיצד ניתן להתירו תוך פגיעה מידתית ככל שניתן באינטרסים העומדים מנגד. העיון המבוקש אינו עומד בניגוד לדין. טענת המשיב לפיה קיים איסור שבדין לעיון המבוקש, נטענה בעלמא. אשר למבחן השני. מאחר שברירת המחדל היא התרת העיון בתיק בביהמ"ש, נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא נטל קל יחסית, הגם שזכות העיון אינה זכות מוחלטת. בענייננו, המבקשת הבהירה כי העיון מתבקש מתוך אינטרס לגיטימי ומנומק – מיצוי יכולתה להתגונן מפני התביעה הכספית – ולא מתוך סקרנות או חטטנות גרידא. די בכך כדי לקבוע כי היא צולחת מבחן זה. כבר נפסק כי כאשר הטעם העומד בבסיס בקשת העיון הוא בחינת החומר בשל הליך משפטי אחר המתקיים בין הצדדים, הרי שהמבקש צולח את דרישת ההנמקה, ואף אין הכרח כי יסביר כיצד העיון יסייע לו בהליך המשפטי הנוסף. המשיב מיקד את התנגדותו בכך שהמבקשת הגישה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים במהלך ההליכים המקדמיים בתביעה הכספית, ובין היתר לגילוי מסמכים הנוגעים לתיק דנן. אין לקבל טענה זו. הא בהא לא תליא. מדובר בשני הליכים נפרדים ואין האחד ניגף מפני חברו. אין בנמצא הוראת דין האוסרת הגשת בקשת עיון בתיק בימ"ש, בד בבד עם הגשת בקשה בהליך משפטי מקביל. מקום שסבורה המבקשת כי נמצא בתיק ביהמ"ש מידע רלוונטי, יש לאפשר לה לעיין בו, ובלבד שהיא עומדת בקריטריונים לכך. לבסוף, לא נמצא כי יש מקום להגביל את העיון המבוקש, או כי קיימת חלופה מיטבית שתגשים את התכלית בגינה הוגשה בקשת העיון. אשר לפגיעה "בפרטיותו העסקית" של המשיב, לא הוכח כי פרטיות זו אכן תיפגע במידה והבקשה תתקבל, ואף לא הוגדרה במפורש מהי אותה "פרטיות עסקית". מהעובדה כי המשיב לא הסתפק אלא באמירות כלליות, ישנו קושי לנקוט באמצעים להקטנת הפגיעה, אף אם היא קיימת. אם בכך לא די הרי שטענות המשיב לא הוכחו מאחר ולא נתמכו בתצהיר. בקשה לעיון בתיקי בית משפט אינה חייבת להיתמך בתצהיר. ברם, המתנגד לבקשת העיון אינו פטור מהחובה לצרף תצהיר על מנת לתמוך את טענותיו העובדתיות. כאשר טענות אלו נטענות בעלמא ללא כל אסמכתאות או ביסוס ראייתי, ביהמ"ש לא ישעה להתנגדות לבקשה לעיון. גם העובדה שהחברה הנושה כלל לא התנגדה לעיון, מדברת בעד עצמה ומהווה שיקול נוסף להתיר את העיון. פורסם בנבו |