| עש"א (תל אביב-יפו) 17591-04-21 יהונתן גבאי נ' נציגות הבית המשותף | |
| נמצא לאמץ את פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בהתאם להוראת תקנה 148(ב) לתקסד"א. יצוין, כי לא נמצאה כל שגגה בקביעת המפקחת ולפיה הצבת עגלות ילדים ברכוש המשותף, בנסיבות דנן, מהווה שימוש שאינו סביר ומשכך טעון הסכמת רוב הדיירים. כמו כן לא נפלה שגגה בקביעות המפקחת בנוגע להסרת המצלמות. הצבת מצלמות ברכוש המשותף המופנות לכיוון הרכוש המשותף יש בה כדי לפגוע בפרטיות הדיירים ובאי ביתם, ולכן נדרשת לשם כך הסכמת כלל הדיירים. . המערערים הם בעלי דירה בבית המשותף והמשיבה היא נציגות הבית המשותף. על הבית המשותף חל התקנון המצוי בתוספת לחוק המקרקעין. בשנת 2017 ניתן פסק דין במסגרת תביעה שהוגשה ע"י הנציגות כנגד המערערים ואשר נסבה על בניה שנעשתה ע"י המערערים בגג הבניין, נזקים שנטען כי נגרמו מהבניה וצווי עשה להשבת המצב לקדמותו. התביעה נשוא פסק הדין דנן היא תביעה שהוגשה בשנת 2018 בגדרה התבקש סעד כספי כנגד המערערים בגין תשלום הוצאות שוטפות של הבניין ותשלום הוצאות מיוחדות שנגרמו כפועל יוצא מכך שהמערערים לא קיימו את פסק הדין משנת 2017 במלואו. עוד התבקשו צווי עשה וצווי מניעה בקשר לשימוש שנעשה ע"י המערערים ברכוש המשותף הכולל הצבת עגלת ילדים והתקנת מצלמות ברכוש המשותף. במסגרת פסק הדין שניתן ע"י המפקחת על רישום המקרקעין, התקבלה התביעה בחלקה הארי ובכלל כך חויבו המערערים בתשלום כספי כולל בסך 8,625 ₪. עוד ניתן ע"י המפקחת צו עשה המורה למערערים לסלק את עגלת הילדים שהציבו ברחבת הכניסה של הבית המשותף וכן צו המונע מהם להציב מיטלטלין בשטחי הרכוש המשותף, אלא בהתאם להחלטות האסיפה הכללית. כן ניתן צו עשה המורה להם להסיר את המצלמות. בנוסף ניתן צו המורה למערערים להציב סולם על הגג על מנת לאפשר גישה אליו. ובסיום פסק הדין חויבו המערערים בהוצאות. על פסק דין הוגש הערעור דנן. . ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור בקבעו: לצורך הכרעה בערעור די לציין כי בפסק דינה התייחסה המפקחת לכלל טענות המערערים ועשתה כן לאחר שבחנה את הראיות כפי שהוצגו בפניה ובשים לב – בין היתר – לכך שבין הצדדים כבר ניתן פסק דין קודם בשנת 2017. האמור חל במיוחד בכל הנוגע לפסיקת ההוצאות השוטפות והמיוחדות ע"י המפקחת וכן בהוראותיה בנוגע לתיקונים אשר על המערערים לבצע – פסיקה והוצאות שנעשו תוך שהמפקחת דנה ארוכות בכל הוצאה והוצאה ורכיב ורכיב, כשבחלק מהמקרים קיבלה טענות המערערים ובחלק דחתה אותן – והכל תוך קביעת ממצאים עובדתיים המושתתים על הראיות כפי שהוצגו בפניה ושקילתן כדבעי. כיוון שכך – ומשלא נמצא כי נפלה בפסק הדין כל טעות בממצא עובדתי, משפטי או בקשר ביניהם – נמצא לאמץ את פסק דינה של המפקחת בהתאם להוראת תקנה 148(ב) לתקסד"א 2018. הרבה למעלה מן הצורך יצוין כי לא נמצאה כל שגגה בקביעת המפקחת ולפיה הצבת עגלות ילדים ברכוש המשותף, בנסיבות דנן, מהווה שימוש שאינו סביר ומשכך טעון הסכמת רוב הדיירים. זאת בהינתן סכנה בטיחותית הנובעת מהצבת עגלות במעבר, המפגע האסתטי הנובע מהן ובשים לב לכך שקשירת עגלות יש בה כדי להוות תפיסת חזקה בלעדית. האמור חל ביתר שאת בשים לב לכך שבבניין חלופות ראויות ובכלל כך אפשרות לשימוש סביר ומידתי בחלק יחסי באחד משני המחסנים הקיימים בבניין, וכן האפשרות להצבת העלות בצד הבניין. נמצא להדגיש כי על פניו בשים לב לשטחם הכולל של המחסנים, כל דייר רשאי לעשות במחסנים אלו שימוש שאינו עולה על כ- 1.5 מ"ר, לשם הצבת ציוד לפי בחירתו. עוד נמצא לציין כי לא נפלה כל שגגה בקביעות המפקחת בכל הנוגע להסרת המצלמות. הצבת מצלמות ברכוש המשותף המופנות לכיוון הרכוש המשותף יש בה כדי לפגוע בפרטיות הדיירים ובאי ביתם. כיוון שכך, ככל שאלה מוצבות ברכוש המשותף נדרשת לשם כך הסכמת כלל הדיירים. עוד יצוין כי במקרה דנן, אף היה מקום לדחות את טענות המערערים ולו מהטעם שאלו טענו טענות סותרות – מחד טענו המערערים שמדובר במצלמות דמי, ומאידך טענו כי הן הוצבו לשם שמירה על בטיחותם. |
תפריט