| רע"א 2213-23 שפיר תעשיות בע"מ נ' תעשיות אבן וסיד בע"מ | |
. המבקשת הגישה תביעה לבימ"ש קמא כנגד משיבה 2-רמ"י בטענה כי בינה לבין רמ"י נכרתו הסכמים המסדירים את זכויות המבקשת לכרייה וחציבה במספר מחצבות. משיבה 1 הגישה בקשה לעיון בתיק בימ"ש בטענה כי המבקשת פתחה בהליך, וזאת בשעה שהיה עליה להשיב את המחצבה לרמ"י, כדי שתפרסם מכרז פומבי ביחס לזכויות במחצבה. בשל כך, טענה משיבה 1 כי ההתדיינות המשפטית וההכרעה בה נוגעות אליה מעצם עיסוקה בתחום המחצבות, וכן הן נוגעות לכלל הציבור משום שמדובר במשאב ציבורי המצוי במחסור. בימ"ש קיבל את בקשת העיון בחלקה, כך שלא יגולו מסמכים שיביאו לפגיעה בסודות מסחריים של המבקשת. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. . בית המשפט העליון (השופטת ר' רונן) נתן רשות ערעור, דחה את הערעור ופסק כי: אמות המידה להתערבות בהחלטה שעניינה בקשה לעיון מקלות יותר מאשר במתן רשות ערעור על החלטות ביניים אחרות. אך גם בהינתן בחינה מקלה זו יש לדחות את הבקשה. מקור הזכות לעיין בתיק בית המשפט עבור מי שאינו צד להליך הוא בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), הקובעת כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט… ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". זכות זו היא נגזרת של העיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון. לכן נקודת המוצא היא שכל עוד אין איסור בדין, יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט גם למי שאינו צד להליך. עם זאת, זכות העיון היא זכות יחסית ויש לאזנה אל מול זכויות ואינטרסים אחרים הראויים להגנה. האיזון הנדרש מפורט בתקנה 4(ד) לתקנות, הקובעת כי על בימ"ש לתת דעתו לעניינו של המבקש לעיין במידע המצוי בתיק; לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון; ולסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה. הואיל ונקודת המוצא היא כי יש להתיר עיון, על בעל הדין המתנגד לעיון מוטל הנטל לשכנע בעמדתו ולהציג טעם כבד משקל המצדיק את דחיית הבקשה, כאשר מבקש העיון רשאי בדרך כלל להסתפק בהנמקה תמציתית שתבהיר מהו האינטרס שלו בעיון. אחד השיקולים העשויים לגבור על הזכות לעיין בתיק בית משפט, או למצער להצדיק את הגבלתה, הוא קיומו של מידע מסחרי סודי על אודות עסקו של בעל דין. שיקול זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת עיון של מתחרה עסקי של בעל הסוד המסחרי. במקרה כזה מצופה מהמבקש לעיין בתיק להציג טעם כבד משקל בדבר הצורך בעיון, כדי להצדיק את הפגיעה בבעל הסוד המסחרי. עם זאת, נטל השכנוע הראשוני עדיין מוטל על המתנגד לעיון, הנדרש להראות כי היעתרות לבקשת העיון אכן עלולה לפגוע בפרטיותו העסקית, ולפרט את הנזק הקונקרטי שעשוי להיגרם כתוצאה מהעיון. כלומר, לא ניתן להסתפק בטענות כלליות בדבר פרטיות עסקית-מסחרית. ודוק, גם כשנמצא כי העיון בתיק יביא לחשיפת סודות מסחריים או לפגיעה בפרטיות, אין די בכך בהכרח כדי להביא לדחיית הבקשה העיון בכללותה. במקרים כאלה יש לבחון האם ניתן להתיר את העיון תוך פגיעה מידתית ככל הניתן בזכויות ובאינטרסים של בעל הדין המתנגד. יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוביל למסקנה שאין הצדקה להתערבות בהחלטת בימ"ש קמא. בימ"ש קמא קבע כי משום שלא קיים איסור בדין על העיון ומשום שמשיבה 1 הצביעה על אינטרסים לגיטימיים לעיון בתיק, יש להתיר את העיון. עם זאת, בימ"ש ערך איזון שנועד לצמצם את הפגיעה בפרטיות העסקית של המבקשת, ולכן קבע כי משיבה 1 תהיה רשאית לעיין רק במסמכים שהוגשו בתיק עד למועד מתן ההחלטה ולא הותר העיון בנספחים מסוימים מחשש לפגיעה בסודות מסחריים של המבקשת. בבקשה נטען כי יש בין המסמכים בתיק כאלה הכוללים נתונים מסחריים רגישים והחוסים תחת פרטיותה העסקית. ואולם, על המתנגד לעיון שטוען להפרת זכותו לפרטיות עסקית וכן לקיומם של נתונים מסחריים רגישים להצביע על נזק קונקרטי שעשוי להיגרם לו אם יותר העיון במסמכים. המבקשת לא עשתה כן. מאידך, משיבה 1 הצביעה על קיומו של אינטרס לגיטימי לעיין בתיק – עסקינן במשאב ציבורי המצוי במחסור ובהסכם הרשאה עם רשות ציבורית שנכרת מכוח מכרז פומבי. לכן, קיים אינטרס ציבורי בחשיפת המידע המצוי בתיק. אמנם, רק אינטרס ציבורי חזק ביותר יוכל להצדיק חשיפת נתונים כלכליים של גוף מסחרי פרטי, גם אם גוף זה התקשר עם הרשות. יחד עם זאת, המבקשת לא הרימה את הנטל להראות כי אכן עשויים להיחשף נתונים מסחריים רגישים שלה כתוצאה מהחלטת בימ"ש קמא. כמו כן, משיבה 1 היא "שחקנית" בשוק המחצבות, ולכן יש לה עניין בשאלת זכויות הכרייה במחצבה ובפרסום מכרז פומבי חדש לקבלת הזכויות. משום כך, יש לה אינטרס לגיטימי בבחינת השאלה על מה מבססת המבקשת את טענתה לפיה יש להאריך את זכויותיה במחצבה. אינטרס זה מתחדד לאור מעמדה הדומיננטי של המבקשת בתחום המחצבות. בנסיבות אלה, האיזון שערך בימ"ש קמא ראוי. |
פורסם בנבו