תלה"מ (תל אביב-יפו) 47127-07-21 פלונית נ' פלוני
.
תביעת אישה כנגד בן זוגה לשעבר בה עתרה לחייב את האיש בתשלום פיצויים בסך כולל של 300,000 ₪ בגין עוולות שביצע, שעיקרן התקנת מצלמות בדירתה, צילום והתחקות אחריה, לרבות במצבים אינטימיים עם בן זוגה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה בעיקרה מהטעמים הבאים:
אין מחלוקת כי האיש אכן התקין מצלמות בדירתה של האשה אשר תיעדו את האשה, בין היתר, במצבים אינטימיים להם נחשף האיש. הגנתו המרכזית של האיש נעוצה בטענתו להסכמתה של האשה להתקנת המצלמות או אפילו כי מדובר בדרישתה בעוד הצדדים גרו בבית כבנ"ז לכל דבר, במטרה לתרום להשכנת שלום בית בין בני הזוג וכדי לשמור על טובתן של הילדות בעקבות בגידה של האישה. ביהמ"ש לא נותן אמון בעדות האיש שהייתה בבחינת 'עדות מתגלגלת' ומאידך עדות האישה הותירה רושם עמוק של אמירת אמת. לפיכך נקבע כי האשה לא הסכימה להתקנת המצלמות בדירתה וכי האיש לא הוכיח שהתגורר עם האשה באותו המועד.
מעשי האיש עולים כדי פגיעה בפרטיות. אין ולא יכולה להיות כל מחלוקת כי צילום אדם (בתוספת הקלטת שמע) בתוך דירתו, בסלון ביתו ובחדר השינה שלו, נתפסים ברשתם של ס"ק 1-3 לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות ולא הוכח כי עומדות לאיש הגנות תום הלב הקבועות בדין. צילום אדם במצבים אינטימיים בסלון ביתו ובחדר השינה שלו, היא ביטוי מובהק שספק אם יש חמור ממנו, לפגיעה בפרטיותו של אדם וברור כשמש שהאיש ידע היטב על מעשיו, מהותם והתוצאות המסתברות מהם. עוד ובנוסף בניגוד לטענות האיש, הפגיעה לא נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת עליו חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה ולא נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר שלו. אם לא די בזאת, בהתאם לפסיקה אף כאשר מדובר בפגיעה שנעשתה לטובת הגנה בעניין "כשר", הרי שאם וככל שהפעולה שננקטה הייתה בחוסר תום לב אזי ההגנה כאמור תוטל בספק ומתוך בחינה של עקרון המידתיות. לפיכך ונוכח המסקנה כי התקנת המצלמות נועדה להשפיל את האשה, להראות לה כי האיש מוסיף לשלוט בחייה, ליטול ממנה את יכולת הבחירה ולמעשה לבטל כליל את חירויותיה כאדם עצמאי וחופשי – הרי שלא עומדת לאיש כל הגנה בדין.
מהו הסכום שיש לפסוק? האשה יכולה הייתה לתבוע את מלוא נזקיה הנטענים ולא 'להסתפק' בפיצוי סטטוטורי והיא לא עשתה כן, ומשבחרה לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, אין היא רשאית לעתור לפיצויים כפולים ומשולשים בגין אותה עוולה בהתאם לחוק להגנת הפרטיות, לחוק האזנת סתר ולפקודת הנזיקין. ודוק; יש להבדיל בין תביעה לגיטימית לפיצויים ללא הוכחת נזק במכפלת העוולות שבוצעו במסגרת חוק אחד (חוק הגנת הפרטיות, למשל) לבין תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק במכפלת דברי החקיקה שהופרו, כמבקרה דנן. כ"כ, משבחרה האשה במסלול של פיצוי ללא הוכחת נזק, אין היא רשאית להעלות תביעה באשר לנזק שנגרם לה.
בהתאם להוראות סעיפים 29(ב)(1)-(2) לחוק הגנת הפרטיות, רשאי ביהמ”ש לחייב נתבע בפיצוי בסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ואם הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה כדי לפגוע, רשאי ביהמ”ש לפסוק כפל הסכום, קרי: 100,000 ₪.
במקרה דנן, הוכח כי המצלמות שידרו לא פעם אחת ולא פעמיים, אם כי במהלך תקופה ממושכת ולכל הפחות במשך כשמונה חודשים! עוד יש לקחת בחשבון, כי בכל אותם מועדים האיש 'שיחק' לאשה במוח, תוך שהוא מציג אותה כפרנואידית וכמי שהוזה דברים. מעשים אלה מלמדים אף הם על פגיעתו הרעה של האיש כמו גם על עוצמת הסבל שחוותה האשה. בנסיבות אלו ביהמ"ש מוצא לקבוע פיצוי לתובעת ברף המקסימאלי בסך של 100,000 ₪ + הוצאות ושכ"ט ב"כ האשה בסך כולל של 25,000 ₪.
פורסם בנבו