| עמ"צ (תל אביב-יפו) 14698-09-22 פלונית נ' היועצת המשפטית לממשלה אצל משרד הרווחה והבטחון החברתי | |
| . ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה אשר דחה את תביעת המערערת (כבת 54) לעיין בתיק האימוץ שלה, לאתר את אמה הביולוגית וכפועל יוצא מכך לקבל מידע אודות זהות אביה. ביהמ"ש קמא קבע, כי זכותה של האם הביולוגית – אלמנה כבת 75 שמסרה את המערערת לאימוץ בהיותה בת 19, מבית דתי, ולאחר מכן הקימה משפחה חדשה – כי החסיון שחל על ההליך ביחס אליה ימשיך לחול – גוברת על זכותה של התובעת (המאומצת) לגלות מי היא אימה הביולוגית. . ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור מהטעמים הבאים: סע' 30 (ב) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981קובע "לפי בקשת מאומץ שמלאו לו 18 שנים, רשאי עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ להתיר לו לעיין בפנקס ברישום המתייחס אליו; סירב העובד הסוציאלי לבקשה, רשאי ביהמ"ש להתיר את העיון לאחר קבלת תסקיר מעובד סוציאלי לפי חוק האימוץ". הוראת חוק זו שינתה את הוראת סע' 27 (3) לחוק אימוץ ילדים – 1960 שקבעה כי לא תהא כל הגבלה על זכותו של מאומץ לעיין בפנקס האימוצים מעת שבגר. בדברי ההסבר להצעת החוק הוטעם השינוי הנ"ל בכך ש"העיון של מאומץ בפנקס בגיל 18 כשהוא עדיין בגיל ההתבגרות, ללא כל צורך בהרשאת ביהמ"ש או פקיד האימוץ, עלול לגרום סבל רב הן למאומץ והן להוריו הטבעיים, שיתכן שהקימו משפחות טיבעיות משלהם…". לטענת המערערת, לא בכדי הודגש בדברי ההסבר הנזכרים "מאומץ בגיל 18" כשהוא עדיין בגיל ההתבגרות, מתוך הבנה כי הגילוי שיגלה עלול לפגוע בו עצמו בהתייחס לגילו הצעיר ורגישותו, ואולם בנדון עסקינן במערערת בת 54, אם לילדים, אשר אין חשש שהגילוי יפגע בה. לא נמצא ממש בטענה. דברי ההסבר מפנים את הזרקור דווקא לעבר ההורה הביולוגי ולמשפחתו, אשר הגילוי עלול לפגוע בהם. אמנם האם הביולוגית אינה מצויה בראשית חייה המשפחתיים, אך לאור נסיבות חייה וסביבתה חששה לא עומעם או התפוגג עם חלוף הזמן. גישה זהירה זו השמה על לב אף את אינטרס ההורה הביולוגי, אומצה גם בדו"ח הועדה לבחינת חוק אימוץ ילדים – 1981 והליכי אימוץ ילדים בישראל. "אלה המשיכו בחייהם לאחר שמסרו את ילדם לאימוץ, פעמים רבות תוך שמירת הסוד מקרוביהם ומכריהם (כבענייננו) וניתקו את הקשר האישי והמשפטי מילדם כניסתו של המאומץ לחייהם, על פי רצונו הוא עשויה לפגוע בהם ובבני משפחתם. פעמים רבות מדובר בנערה צעירה שמסרה את הילד לאימוץ בנסיבות קשות והצליחה לשקם את חייה, ובהיותה אישה בוגרת היא חוששת כי גילוי הסוד יביא לפגיעה במרקם החיים החדשים שבנתה – הן ברמה החברתית והן ברמה הפסיכולוגית אישית. כך בענייננו, האם היא אישה שבצעירותה נקלעה למצוקה והרתה שלא לרצונה וללא ידיעת סביבתה, שהיא סביבה דתית, היא מסרה את התינוק עם היוולדו שיקמה את חייה והקימה בית ומשפחה, אשר אינם מודעים כלל לאותו פרק בסיפור חייה. נקל לשער את שעלול להתרחש לפרטי המשפחה עם היוודעו של הסוד – איננו יכולים לאמוד את הנזק שיגרם לאם הביולוגית עצמה או לנזק שיגרם לקרוביה. וראיה לדבר מצבה הנפשי הקשה של האם בכל פעם שפנו אליה בעניין מטעם השירות למען הילד, וזאת נוכח חששה מכך שסודה אותו הסתירה כל ימי חייה מבעלה, אשר הלך בין לבין לבית עולמו, מילדיה ונכדיה, יתגלה למי מהם ומהשלכה שיהא לדבר עליה ועליהם. בדו"ח הועדה לבחינת חוק אימוץ ילדים הומלץ כי "במקרה של סירוב של ההורה למסירת מידע אודותיו, יש לכבד את רצונו ולהימנע ממסירת המידע למאומץ, למעט במקרים קיצוניים במיוחד בהם יוכל ביהמ"ש לאשר את מסירת המידע למרות התנגדות ההורה הביולוגי, כמו במקרה של צורך בריאותי, אם כי בדרך כלל גם צורך זה יוכל לקבל מענה במסירת פרטים בלתי מזהים". אין משמעות הדבר, כטענת המערערת, כי ההורה הביולוגי יוכל, תמיד "להטיל וטו" על בקשת המאומץ או כי זכות ההורה הביולוגי לפרטיות תגבר תמיד על זכותו הקמאית של המאומץ לגלות פרטים על זהותו. משמעות הדבר הינה כי יש לשקול כל מקרה לנסיבותיו, לאזן בין אינטרס ההורה, מצבו, ונסיבותיו אל מול אלו של המאומץ ועל יסוד אלה להכריע – תחילה, עו"ס על פי חוק האימוץ ובאם לא נוחה דעתו של המאומץ מעמדתה של העו"ס, ובהמשך לכך– ביהמ"ש. דרך זהירה זו ראוי לאמץ אף בנדון דנן, נוכח נסיבות הענין והשפעתה הקיצונית של אפשרות חשיפת פרטי האם על מצבה הנפשי ומרקם חייה. מסקנה זו עולה אף מתוך הפסיקה המעטה הקיימת בנדון, ממנה עולה כי ככלל, אין לכפות על הורה סרבן את גילוי זהותו או לחייבו לקיים מפגש עם ילדו הביולוגי וכי יש לאזן בין השיקולים השונים ולהכריע בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו. מילים אחרות, שיקול טובתו של המאומץ אינו שיקול אחד ויחיד העולה במעלתו על כלל השיקולים האחרים ומבטלם. שיקול טובת ההורה שעשה את אחת ההחלטות הקשות ביותר של בן אנוש בחייו – להינתק מילדו – עצמו ובשרו – וזאת בין אם מחמת מצוקה כזו או אחרת ובין אם מטעמים אחרים, אף הוא שיקול רב ערך אשר יש לבחון אותו בזהירות על מול זכות הידיעה של המאומץ. לסיום הובהר כי אי חשיפת זהותה של האם הביולוגית כיום, אינה שומטת את הקרקע תחת זכותה של המערערת לטעון בעתיד (לאחר פטירת האם הביולוגית) לזכאות בירושת האם הביולוגית. ביהמ"ש יוכל לפסוק בנדון לאחר הפעלת שיקול דעת, בהתאם לטיעונים שיובאו בפניו ובהתחשב בשינוי הנסיבות. פורסם בנבו | |
תפריט