| סע"ש (תל אביב-יפו) 70753-10-21 רונית דהאן קאשי נ' מדינת ישראל – משרד החינוך התרבות והספורט | |
תביעת התובעת, גננת לשעבר, שהעסקתה במשרד החינוך הסתיימה בפרישה מוקדמת במסגרת ועדה פריטטית. לטענת התובעת, נפגעה זכות הטיעון, החירות וחופש התנועה שלה, וזכותה לכבוד בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולסביבת עבודה בטוחה ולא פוגענית, בזכות לקיום העבודה בתום לב, ובזכות הגישה לערכאות. שכן בעבודתה בגנים ברקת, ירקון, כלנית בעיריית מודיעין ובגן בוסתן במועצה אזורית מטה יהודה, משרד החינוך כשל בהתנהלותו וכן הפר את כללי ההליך של גמישות בהעסקה, שכן חרף וויתקה, המשרד קיים את ההליך המקוצר של שנה חלף הליך של שנתיים, תוך קיצור כל השלבים. המשרד ניהל את ישיבת השימוע שלא בלב פתוח, תוך זלזול בתובעת ועיכב את הטיפול בתנאי פרישת התובעת ואת התשלומים להם היא זכאית. בנוסף, המשרד החתים את התובעת על כתב ויתור, חרף הצהרתה כי תלויות ועומדות לה טענות חריפות, עת התובעת הייתה עם "הגב לקיר". . בית הדין האזורי לעבודה (השופט ד' יפת ונציגי הציבור ר' ירדן) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: אשר לחתימת התובעת על כתב ויתור. מעסיק ועובדו רשאים לחתום על הסכמים הקשורים בסיום עבודת העובד ובתנאי שזכויות העובד לא קופחו. המדיניות הכללית של בתי הדין לעבודה היא כי אין ליתן תוקף אוטומטי לכתבי ויתור ורק בנסיבות חריגות יינתן להם תוקף. אך לעתים, יהא בכתב ויתור כדי למנוע תביעה בעילות הקשורות להסכם הפרישה וסיום העסקה. במקרה זה אין לסלק את התביעה על הסף על בסיס כתב הויתור, אך אין להתעלם ממנו לגמרי. כך, בנוגע לטעויות חישוביות או כאלו שנתגלו לאחר החתימה על כתב הויתור ואשר הביאו למחלוקת חדשה בין הצדדים, אין בכתב הויתור כדי למנוע את בירור זכויות התובעת; בנוסף, אפילו הושפעה הסכמת התובעת במידה מסוימת מהלחץ בו היתה שרויה, לרבות העובדה כי נתקבלה החלטה של המנכ"ל על פיטוריה וטרם הוכרע הערר בפני השר בעניינה, אין לקבל את טענתה כי היא חתמה על ההסכם מחמת כפיה ועושק, שכן לא די בהשפעה מסוימת, כדי לקבוע שהופעל כלפיה כוח כופה שפגע ביכולתה להפעיל רצון חופשי, וממילא לא הוכח ניצול של מצוקה כלכלית או נפשית החורגת מקושי ארעי או חולף. לפיכך, יש לקבל את תוקפו של כתב הויתור, אך בכפוף לבחינת טענות התובעת להתעמרות תעסוקתית, לרבות אגב הליך הגמישות בהעסקה, כמו גם טענותיה בדבר טעויות בחישוב זכויותיה אגב רכיבי שכר להם היא זכאית לשיטתה ללא קשר לפרישתה. הטענות הנוגעות לגן ברקת ו/או לאירועים שאירעו לפני שבע שנים ובכלל זה טענות כנגד הגורמים המקצועיים אשר פעלו באותה עת, נדחו על הסף מחמת התיישנות. ליבת טענת התובעת היא כי ההתנהלות המגמתית כלפיה יצרה עבורה סביבת עבודה פוגענית ומתעמרת. ביה"ד עמד בהרחבה על ההלכה הפסוקה ביחס לעילה זו. ביה"ד נדרש לתקופת העסקתה של התובעת בגנים במודיעין ופסק כי הגורמים המקצועיים במשרד החינוך שליוו את התובעת בעבודתה בגנים אלה, לא זו בלבד שלא התעמרו בתובעת, אלא ביקשו לסייע לה בקשיים שעלו במהלך תקופת עבודתה. גם לא הוכח כי הסייעות שליוו את התובעת בעבודתה התעמרו בה. אפילו התובעת סבלה מחוסר שיתוף פעולה עם מי מהסייעות או התנכרות מצדן בכל הגנים, גנים שאין קשר ביניהם למעט העובדה כי כולם שוכנים בעיר מודיעין, לא ניתן למשטר יחסים בין אישיים במקום העבודה. היה על התובעת ליצור קשרים טובים ותואמים עם עמיתיה לעבודה. ואולם, אפילו נגרמה לה עוגמת נפש בגין יחסים עכורים עם עמיתותיה הסייעות ו/או המדריכות, הרי שמינון מסוים של חיכוכים ומתחים הוא לעתים בלתי נמנע בהתחשב באופיים הדינמי של יחסי העבודה; בנוסף, אפילו התובעת התאכזבה מדרך הטיפול של גורמי הפיקוח בתלונותיה כלפי הסייעות או בתלונות ההורים, הדבר אינו עולה כדי התנכלות תעסוקתית. לגבי תקופת עבודתה של התובעת בגן בוסתן במטה יהודה, נמצא כי המפקחת על הגן לא התעמרה בתובעת, אלא הביאה באמצעות הליך של גמישות בהעסקה לסיום העסקתה מטעמים פדגוגיים, חלף תהליך של סיום העסקה בשל היבטים משמעתיים. אף אם נניח כי שני מסלולים אפשריים (אי התאמה ומשמעת), הרי שנדרשת ברירה ביניהם בראי מרכז הכובד. ספק אם מרכז הכובד בסמוך לפתיחת הליך גמישות בהעסקה של התובעת היה בהיבט הפדגוגי גרידא. ואולם, מאחר שהתובעת לא העלתה בתביעתה כי היה על משרד החינוך לפעול לסיום העסקתה בהתאם למסלול המשמעתי חלף המסלול של אי התאמה פדגוגית, אין מקום להכריע בעניין זה. כך או כך, לא ניתן להתעלם מהתנהלות התובעת במקום העבודה, ובכלל זה מהתקשורת הבין אישית הלקויה בינה לבין המפקחת, אפילו האחרונה לא גילתה כלפיה אמפטיה. עם זאת, חרף העובדה שהמפקחת לא התעמרה בתובעת, היה לה חלק בכך שהליך סיום העסקתה של התובעת נעשה שלא כדין. כך, נוהל הליך גמישות בהעסקת עובדי הוראה – מורים, גננות, סגני מנהלים ומנהלים, בהיבט פדגוגי הופעל בעניינה של התובעת שלא כדין, שכן נפל פגם כפול בדרך הילוכה של הנתבעת – הליכה שלא בהתאם לנוהל הרלוונטי (סע' 3.4), ויישום שגוי של הנוהל אשר בחר לפסוע לאורו (סע' 3.3), תוך פגמים היורדים לשורשו של עניין בחלק מהשלבים. אשר לתביעה לפיצוי בגין נזק ממוני – התביעה בנוגע לאובדן הכנסות, לרכישת שנת חל"ת בטעות ולגמול ניהול נדחתה בהעדר הוכחה או זכאות, ובאשר למענק יובל התקבלה, בכפוף להשלמת רכישת שנות חל"ת; אשר לתביעה לפיצוי בעד נזק לא ממוני, בדרך הילוכה של הנתבעת בהליך גמישות בהעסקה בתקופה האחרונה להעסקתה נפגע כבודה ונגרמה לה עוגמת נפש. בד בבד, לתובעת יש אשם תורם במצבה. בנוסף, בסופו של יום התובעת פרשה בפרישה מוקדמת ובוטלו פיטוריה הפדגוגיים. לכן, התובעת זכאית לפיצוי לא ממוני בסך 30,000 ₪. התביעה בנוגע לפגיעה בפרטיות התובעת נדחתה על הסף, שכן ביה"ד נעדר סמכות עניינית ליתן את הסעד המבוקש, ככל שזה נתבע מכוח חוק הגנת הפרטיות. עם זאת, ביה"ד מוסמך לדון בעילת הפגיעה בפרטיות, קרי לבחון האם הופרו הוראות חוק הגנת הפרטיות בעניינה של התובעת, כמו גם האם הופר סעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אך ליתן סעד מכוחו של חוק היסוד, ומכוחו בלבד. גישה אחרת תומכת בעמדה שלפיה ביה"ד מוסמך לפסוק לעובד פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב פגיעה אסורה בפרטיותו מצד המעביד. זאת, בהינתן שהקפדה על פרטיות העובד הינה תנאי משתמע בכל חוזה עבודה. במקרה דנא לא נתבע סעד מכוח חוק היסוד הנזכר, ולכן התביעה בעניין חוק הגנת הפרטיות נדחתה על הסף. בנוסף, חלק מרכיבי התביעה בעילה זו התיישנו, ולגבי רכיבים אחרים לא נמצא כי נפגעה פרטיות התובעת; התביעה באשר לפרסום לשון הרע, נדחתה, מאחר שלא נמצא באיזה מההתנהלות הנטענת כלפי התובעת משום לשון הרע; הטענות בדבר פגיעה בחופש התנועה וחירות, נפסק כי אפילו איסור כניסתה של התובעת לנתבעת עקב התנהלותה לא היה במקומו, הדבר אינו עולה כדי פגיעה בזכויות יסוד, בפרט שמדובר במועד שכבר התובעת לא הועסקה בפועל על ידי הנתבעת. |
תפריט