| ת"א (מרכז) 3606-11-20 רשות מקרקעי ישראל נ' אפרים רוגובין בעמ | |
| טענה לקיומו של סוד מסחרי כשלעצמה, אינה מספיקה בכדי להקנות לטוען לה הגנה מפני חשיפת המידע. כאשר נטען לחיסיון בשל סוד מסחרי, אמנם מוטל הנטל על מבקש הגילוי להעמיד תשתית ראייתית, ולו מינימלית, לצורך בגילוי לצד היעדר אפשרות חלופית להוכחת טענותיו. עם זאת, על הטוען לחיסיון לפרט את נימוקי התנגדותו, ואין די בטענה הנטענת בעלמא. . בשנת 1998 רכשו התובעות 1-2 חלקים מזכויות במקרקעין (חכירה). רכישת הזכויות עוגנה בשני הסכמי חכירה שנחתמו מול קק"ל (באמצעות הנתבעת והתובעת שכנגד – רמ"י). ב-2006 מכרו התובעות 1-2 מחצית מהזכויות במקרקעין לתובעות 3-5 ("מגדל"), וב-2012 מכרה התובעת 2 את יתרת זכויותיה לתובעת 1. כיום מחזיקות התובעת 1 במחצית הזכויות ומגדל במחצית האחרת. התובעות פנו לרמ"י בבקשה להסדיר את רישום העברת הזכויות במקרקעין ובין היתר לחתום על שטרי העברת הזכויות לצורך רישום בלשכת רישום המקרקעין. רמ"י השיבה כי השימושים שנעשים במקרקעין חורגים ממטרת החכירה, וסירבה לחתום על שטרי העברת הזכויות. לפיכך הוגשה התביעה למתן צו עשה שיחייב את רמ"י לחתום על בקשתן להעברת זכויות במקרקעין. רמ"י הגישה כתב תביעה שכנגד להפסקת השימוש החורג במקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים. הבקשה דנא היא בקשת רמ"י לקבל לידיה את הסכמי השכירות שחתמו התובעות עם צדדים שלישיים ביחס למקרקעין. . ביהמ"ש המחוזי קבע: תנאי סף לגילוי מסמך הוא הרלוונטיות שלו להליך. מקובל לפרש תנאי זה באופן ליברלי ורחב; די בכך שמבקש הגילוי יצביע על רלוונטיות אפשרית של המסמך המבוקש להליך, כדי לעמוד במבחן זה. עם זאת, שאלת הרלוונטיות אינה עומדת לבדה. ניצבים מולה שיקולים נוספים שאותם יש לאזן, תוך שאיפה לגילוי מרבי. כך למשל נבחנת מידת ההכבדה על הצד שכנגד, מניעת קיומו של "מסע דיג" של ראיות, יעילות ההליך המשפטי ופגיעה אפשרית בזכויות ואינטרסים לגיטימיים של הצד שכנגד או של צדדים שלישיים. כפי שנפסק, כאשר המסמכים שלגביהם מתבקש העיון עולים כדי סוד מסחרי, יש להידרש להוראות סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות. הוראות הסעיף מעניקות לביהמ"ש שק"ד להורות על היקף הגילוי של מסמכים בהליך אזרחי בהתחשב באינטרס של מבקש הגילוי לעשיית צדק, מחד, ובהגנה על האינטרס של בעל הסוד המסחרי, מאידך. נקבע, כי כאשר על כף המאזניים האחרת מונחת זכות כבדת משקל, דוגמת ערך מוגן או אינטרס החוסה בצל חיסיון, על המבקש יוטל תנאי מחמיר של הצבת תשתית ראייתית, ולו מינימלית, כתנאי לגילוי מסמכים. הפסיקה הכירה בקיומו של סוד מסחרי כאחד המקרים המחייבים הצבת תשתית ראייתית כאמור. נפסק כי ככלל, היקף הגילוי בו יחויב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, יקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. בהקשר זה יצוין כי טענה לקיומו של סוד מסחרי כשלעצמה, אינה מספיקה בכדי להקנות לטוען לה הגנה מפני חשיפת המידע. סוד מסחרי אינו מילת קסם, וטענה לסוד מסחרי אינה נועלת את הדלת מפני גילוי ועיון. כאשר נטען לחיסיון בשל סוד מסחרי, אמנם מוטל הנטל על מבקש הגילוי להעמיד תשתית ראייתית, ולו מינימלית, לצורך בגילוי לצד היעדר אפשרות חלופית להוכחת טענותיו. עם זאת, על הטוען לחיסיון לפרט את נימוקי התנגדותו ואין די בטענה הנטענת בעלמא. דרישת רמ"י בענייננו מתייחסת להתקשרויות חוזיות של התובעות ביחס למקרקעין המנוהלים ע"י רמ"י והושכרו ע"י התובעות לצדדים שלישים בשכירות משנה. למסמכים אלה יש קשר ישיר לנושא התביעה שכנגד, בגין דמי שימוש ראויים, ויש בהם כדי ללמד על השימוש שנעשה במקרקעין ועל התשלום שקיבלו התובעות בגין השימוש האמור. בדיון שנערך ביום 9.1.2023 קבע ביהמ"ש כי מדובר במסמכים רלוונטיים לתביעה שכנגד וכי יש בהם כדי לסייע לקביעת שווי השימוש בקרקע. קביעה זו בעינה עומדת. נימוקי ההתנגדות העיקריים של השוכרות שהגישו תשובה הם שניים: האחד עניינו פגיעה בפרטיות, השני חשיפת פרטים מסחריים. אשר לטיעון הגנת הפרטיות. כאשר עסקינן בגילוי מסמכים בהליך משפטי, אין דומה אינטרס הגנה על פרטיות של צד שלישי שהוא אדם, בשר ודם, להגנה על פרטיות של תאגיד. ככל שאין הצדקה מסחרית עניינית להטלת חיסיון, אין מקום להימנע מגילוי מסמכים, שהם רלוונטיים ונחוצים להוכחת טענות המבקש, אך בשל "פרטיות התאגיד". פרטיות זו שנויה במחלוקת. בכגון זה, המסגרת הדיונית המתאימה יותר היא זו שנקבעה בחוק עוולות מסחריות. סעיף 5 לחוק מגדיר "סוד מסחרי" כמידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל ע"י אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. בענייננו, למען הזהירות, בשל הטענה כי הסכם השכירות כולל פרטים אודות מחירים ושיטות התקשרות עם ספקים, ולנוכח העובדה שההסכמים לא גולו ולא הועברו לעיון ביהמ"ש, נמצא להורות לארבע השוכרות שהגישו התנגדות לבקשה להעביר את ההסכמים במעטפה סגורה לעיון ביהמ"ש בלבד, תוך הפניה מפורשת לסעיפים שלטענתן מהווים סוד מסחרי, וזאת לצורך בחינת הטענה גופה. בהתייחס ליתר הסכמי השכירות במקרקעין, של שוכרים אשר לא הגישו התנגדות לבקשה, הבקשה מתקבלת במלואה. |
תפריט