| ת"ק (תל אביב-יפו) 36125-10-22 אורי פאר נ' ביטוח לאומי | |
. התובע הגיש כנגד המוסד לביטוח לאומי תביעה קטנה בגין כך שעורכת דין שמייצגת את המל"ל בתיקים שמתנהלים בבית הדין לעבודה חשפה מסמך חסוי בפני שופט אשר שייך לתיק אחר שמתנהל אף הוא בבית הדין לעבודה ובכך הפרו את החיסיון ופגעו לתובע בפרטיותו. לטענת המל"ל המצאת המסמך נעשה בשוגג ובהיסח הדעת. השאלה שטעונה הכרעה הינה – האם קיימת עילת תביעה לתובע נגד המל"ל לאור הטענה כי הוכנס מסמך מתיק שמתנהל בין הצדדים בבית הדין לעבודה לתיק אחר נוסף ושופט נוסף נחשף אליו, וככל שקיימת עילה מה הפיצוי שיש לפסוק בגינה. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות יוצר זיקה לחוק לאיסור לשון הרע וקובע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה: (1)הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965;" החיסיון המוענק לפרסום לשון הרע תוך כדי דיון משפטי לפי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, הוא חיסיון מוחלט. על מנת שפרסום יחסה תחת הגנת הסעיף, עליו לעמוד בשלושה תנאים מצטברים – האחד שהפרסום נעשה על ידי מי מבעלי הדין, עורכי דין ועדים; תנאי שני הוא כשהפרסום נעשה לצד למשפט; התנאי השלישי מחייב שהפרסום ייעשה תוך כדי הדיון. בענייננו, מדובר בדו"ח תחקור שצורף להודעה שהוגשה לבית משפט בהליך משפטי תוך כדי הדיון המשפטי ונעשה ישירות לבית המשפט (התנאי השני והשלישי) שנעשה על ידי בעל דין או בא כוחו (התנאי הראשון). ובכך התמלאו התנאים לחסינות על פי סעיף 13(5) לחוק ועל כן הינו פרסום מותר, אשר לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. נכון יגיד התובע כי חשיפת המסמכים יש בהן כדי לפגוע בזכותו לפרטיותו ואף לזכותו להליך הוגן, אולם גם במקרה כזה ההלכה אומרת כי הכלל הוא שאין פגם בעצם חשיפת מסמך לא קביל בפני שופט, שהרי הנחת היסוד היא ששופט מקצועי יכול להפריד בין הראיות הקבילות לאלה שלא. פורסם בנבו |
תפריט