| תא"מ (רחובות) 16745-06-19 שירה גורדון (סלמן) נ' אפריל – רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ |
. תביעה כספית, בגדרה עותרת התובעת לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום של 20,000 ₪, בגין שיגור דברי פרסומת באמצעות מסרונים, למספר הטלפון של התובעת, בניגוד להוראת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) ופיצוי בגובה של 4,000 ₪, על דרך האומדנה, לפי דיני הנזיקין הכלליים, בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו לה. . בית המשפט פסק כלהלן: בהתאם להוראות הדין, נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכיח קבלת הסכמה מפורשת של התובעת למשלוח הודעות פרסומיות. הנתבעת לא השכילה להוכיח, בראיות כלשהן, כי התובעת נתנה הסכמה מפורשת למשלוח הודעות פרסומיות מטעמה. הנתבעת יכלה לבדוק ולברר מי מבין המוכרות בסניף המדובר נתנה שירות לתובעת, אולם היא בחרה שלא לעשות כן. כמו כן, לנתבעת הייתה האפשרות להציג את צילומי מצלמות האבטחה בסניף בהם יכולנו לראות מי כתבה את הדיבור "ללא SMS". על כן, יש לקבל את טענתה של התובעת כי היא לא הביעה הסכמה מפורשת לקבלת הודעות פרסומיות מהנתבעת וזאת משום שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי אכן ניתנה הסכמה מפורשת מצד התובעת לקבלת הודעות ה-SMS. ניתן לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בדרישות החוק וכי מדובר בהיקף הפרה רחב מצידה (שיגור של 20 הודעות פרסומיות, מקצתן אף לאחר שהתובעת הגישה את כתב התביעה הראשון מטעמה). מנגד, יש מקום להידרש לתום ליבה של התובעת, בין השאר משום שהתובעת לא פירטה מדוע נמנעה מלעשות שימוש בקישורית שבהודעה, שהינה אמצעי קל וזמין להסרתה מרשימת התפוצה, ולאור כך שבביקורה של התובעת בסניף הנתבעת בפעם השלישית, לאחר משלוח ההודעה הפרסומית הראשונה, לא טרחה התובעת לקבול באופן נחרץ ומפורש בפני עובדי הנתבעת, על סירובה הגמור והמוחלט לקבל הודעות פרסומיות מטעם הנתבעת. בבוא ביהמ"ש לשקול את היקף הפיצוי שייפסק לתובעת בגין שיגור כל הודעה פרסומית שלא בהסכמתה, יש לבחון את תום הלב של התובעת והנסיבות הספציפיות של המקרה וביניהן היקף ההפרה מצד הנתבעת ושיקולי אכיפת החוק והתרעה מפני הפרה נוספת. בהתחשב בכך שהתובעת יכלה להפסיק את קבלת המסרונים, באמצעות לחיצה על הקישורית אולם בחרה שלא לעשות כן, יש לפסוק לה פיצוי בסך של 500 ₪ עבור כל הודעה פרסומית (סך הכל 18 הודעות, סכום של 9,000 ₪). אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי נוסף לפי דין הנזיקין הכללי, בסך של 4,000 ₪, מעבר לפיצוי הסטטוטורי שנפסק לה לפי החוק, וזאת בגין פגיעה בפרטיות ועוגמת נפש. כמות ההודעות הפרסומיות שקיבלה התובעת מן הנתבעת לא עולות, בנסיבות העניין, כדי פגיעה בפרטיות, בהתחשב בכך שהתובעת עצמה, יכלה להקטין את שיגורן אליה בזמן אמת אם הייתה מסבה את תשומת לב עובדי הנתבעת לאמור או שהייתה לוחצת בפשטות על קישורית ההסרה. פורסם בנבו |
תפריט