| ת"א (באר שבע) 14214-05-17 לימור מסד נ' נטע רוסו |
. התובעת הגישה תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות בגין מספר פרסומים ברשת הפייסבוק שביצעה הנתבעת 1. לפרסומים צורפו תמונות/סרטונים ממצלמות האבטחה של הנתבעת 2. במרכז התביעה עומדים פרסום במסגרתו מכונה התובעת כמי שמבצעת גניבה, כגנבת. לפרסום צורפו תמונות/סרטון, ממצלמות האבטחה של הנתבעת 2, המציגים את התובעת "בעת ביצוע העבירה". . בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן: הוכח כי התובעת לא גנבה את השקיות. הוכח גם כי התובעת פעלה על מנת להשיב את האבדה לבעליה. הוכח כי התובעת צעדה ישר מארומה לדלפק המודיעין, הוכח כי התובעת ביקרה באגף המודיעין טרם פרסום הפוסט הראשון. בכל מקרה, אם חשבה הנתבעת שהפייסבוק הוא מקום טוב לחפש את השקיות שלה, ניתן היה לפרסם את הפוסט בדרך אחרת. ניתן היה לפרסם צילום אחד של התובעת, זה הברור ביותר מתוך הסרטון, ולשאול מי מכיר את אותה גברת, שכן אבדו לנתבעת שקיות, ויתכן ויש לאותה גברת אלמונית מידע אודות השקיות ו/או ויתכן והיא תוכל לעזור בעניין מציאתן, או משהו דומה אחר. בנסיבות יש להורות, כי הפרסום חרג באופן קיצוני מהסביר. כמו כן יש להורות, כי התובעת לא בדקה עובדות וחלופות, שכן לא פנתה למשטרת ישראל, היא הגורם האמון על חקירת מקרי גניבה. הפרסום מהווה לשון הרע נגד התובעת. המילה "גנבת" לא נאמרה כקללה במקרה דנן, אלא כמילה המתארת את המעשה שביצעה התובעת בבית הקפה ארומה, כך עולה לקורא הסביר של הפוסט. לנתבעת לא עומדת אף אחד מההגנות הקבועות בחוק. מה שפרסמה לא היה אמת והדברים לא פורסמו בתום לב. הנתבעת לא ביררה את הדרוש בירור קודם לכן, שכן לא פנתה למשטרה כמצופה ממנה. הפרסום שבוצע חרג מתחום הסביר. הפרסום המביש לא היה דרוש וניתן היה להשיג את אותה תוצאה, רק באמצעות פרסום תמונתה של התובעת ובקשת עזרה בזיהויה לצורך השבת האבדה. משנמצא, כי הנתבעת עוולה כלפי התובעת בפרסום לשון הרע, אין לדון גם בטענות להפרת חובת הפרטיות, בשל החפיפה בפיצוי במקרה דנן. ארומה הפרה את סעיף 9(2) לחוק הגנת הפרטיות. בהתאם לקבוע בחוק הגנת הפרטיות היה על ארומה לסרב לאפשר לנתבעת לצפות בצילומים ללא צו שיפוטי שיאפשר זאת וודאי שהיה על ארומה שלא לאפשר לנתבעת לצלם את הסרטון ו/או חלקים ממנו /ואו תמונות ממנו. מצלמות האבטחה לא נועדו לאפשר ללקוח אחד של ארומה לערוך חקירות פרטיות על לקוח אחר של ארומה. לא מתקיימות ההגנות הקבועות בחוק. לא הוכח כי הפגיעה – מסירת צילומי האבטחה נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על ארומה חובה חוקית מוסרית או חברתית לבצעה. בהעדר צו שיפוטי לא חלה על ארומה כל חובה לאפשר לנתבעת לעיין במצלמות ובוודאי חלה עליה כל חובה לאפשר לה להעתיק אותן. פורסם בנבו |
תפריט